שמות, פרק י״ד, פסוק י״ז

ה' משתף את בני ישראל מראש במלכודת המתוכננת בים מתוך רחמים, כדי למנוע מהם בהלה ואובדן אמונה כאשר יראו שהים נשאר בקוע גם עבור רודפיהם. מכיוון שמבחינה הגיונית המצרים היו אמורים לחשוש מלהיכנס לים לאחר שספגו את המכות, ה' מצהיר וַאֲנִי הִנְנִי מְחַזֵּק את ליבם באופן מיידי על ידי סילוק תבונתם, כך שיחשבו בטעות שהם צועדים על יבשה. ההשפעה תקיף אֶת לֵב מִצְרַיִם כולו והם ידהרו פנימה וְיָבֹאוּ אַחֲרֵיהֶם, אך קיים שוני בהבנת גורלם של הנכנסים לים. בעוד שיש הסבורים כי כל מי שנכנס אל המים אבד, תפיסה אחרת מסבירה שהאומות הנלוות רק יטולטלו בים ויצאו בחיים כדי להפיץ את כבוד ה' בעולם. מסיבה זו מודגש כי עונש הטביעה מיועד רק לפרעה ולצבאו הישיר, ודרכם יתכבד ה' במפלתם מידה כנגד מידה, כפי שנאמר וְאִכָּבְדָה בְּפַרְעֹה וּבְכָל חֵילוֹ בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשָׁיו.