שמות, פרק י״ד, פסוק כ׳

ברגעי ההכרעה על שפת הים, מלאך ה' ועמוד הענן עברו לאחור כדי לגונן על בני ישראל, וכך וַיָּבֹא בֵּין מַחֲנֵה מִצְרַיִם וּבֵין מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל בדומה לאב החוצץ בגופו כדי להגן על בנו מסכנה. חציצה זו יצרה מציאות מפוצלת שבה וַיְהִי הֶעָנָן וְהַחֹשֶׁךְ כלפי המצרים, בעוד שעמוד האש וַיָּאֶר אֶת הַלָּיְלָה והמשיך להאיר עבור ישראל. הענן הסמיך תפקד כקיר אטום שמנע מאור האש לחדור אל הצד המצרי והותיר אותם באפלה מוחלטת. בעקבות הערפל והעלטה נאלצו הרודפים לעצור או להאט את הליכתם מחשש שייכשלו בדרכם, וכתוצאה מכך וְלֹא קָרַב זֶה אֶל זֶה, כך שמחנה מצרים לא יכול היה להגיע אל מחנה ישראל כָּל הַלָּיְלָה.