שמות, פרק י״ד, פסוק כ״ו

כאשר בני ישראל סיימו לחצות בבטחה, הורה ה' למשה נְטֵה אֶת יָדְךָ עַל הַיָּם ללא שימוש במטה, כדי להוכיח שהנס נובע מה' ולא מכוחו של חפץ, וכדי לבטל בפעולה מפורשת את עמידת המים כחומה. ציווי זה אותת לים לפעול מיד כדי שהמצרים לא יימלטו, וכך וְיָשֻׁבוּ הַמַּיִם למצבם הטבעי כאשר קרקעית הים צנחה והמים קרסו מגובה רב בבת אחת. נפילת המים התרחשה בשלבים עַל מִצְרַיִם עַל רִכְבּוֹ וְעַל פָּרָשָׁיו, כאשר תחילה נפגע לאט המון העם שצעד מאחור, ולבסוף הכה הים במלוא העוצמה ברכבים ובפרשים שהיו עמוק יותר בתוך הים. טביעת הצבא המצרי סוגרת את המעגל ומהווה עונש של מידה כנגד מידה על כך שהשליכו את ילדי ישראל ליאור.