שמות, פרק י״ד, פסוק כ״ו

יצא לכם פעם לבנות חומת קוביות גבוהה, וברגע אחד לתת לה דחיפה קטנה ולראות איך הכל קורס בבת אחת? בני ישראל כבר סיימו לעבור בבטחה וניצבו על שפת הים בצד השני. עכשיו הגיע הזמן לעצור את המצרים שרדפו אחריהם. ה׳ מחליט להעניש את המצרים בעזרת המים, כעונש על כך שזרקו את התינוקות של בני ישראל ליאור. ה׳ מצווה על משה נְטֵה אֶת יָדְךָ. למה משה צריך להשתמש דווקא ביד שלו ולא במטה? כדי להראות לכולם שהכוח שלו לא מגיע ממקל מיוחד, אלא מה׳ שבחר בו לשליח. משה היה צריך לעשות פעולה מיוחדת כדי לאותת לים שהתפקיד שלו הסתיים. אם הים היה חוזר למקום שלו לאט לאט, המצרים היו יכולים לברוח. לכן, ברגע שמשה מרים את ידו, קורה דבר מדהים: וְיָשֻׁבוּ הַמַּיִם. חומות המים הגבוהות לא ירדו בהדרגה, אלא קרסו ונפלו מלמעלה בבת אחת. המים פגעו קודם כל עַל־מִצְרַיִם, כלומר בהמוני העם המצרי שנכנסו לים אחרונים, ורק לאחר מכן הם כיסו עַל־רִכְבּוֹ וְעַל־פָּרָשָׁיו, שהיו המרכבות והרוכבים המהירים שכבר הספיקו להיכנס עמוק יותר אל תוך הים.