קרה לכם פעם שהתעוררתם בדיוק כשהשמש התחילה לזרוח והחושך התחלף באור נעים? זה בדיוק מה שחוו בני ישראל. אחרי לילה שלם ומותח שבו הם הלכו בתוך הים על אדמה יבשה, הגיע הזמן של לִפְנוֹת בֹּקֶר, הזמן שבו הלילה מסתיים והבוקר מתקרב. האור שהפציע לא היה סתם בוקר חדש, אלא סמל להצלה ולשמחה הגדולה של עם ישראל.
אבל עבור המצרים שרדפו אחריהם, המצב התהפך לגמרי. הים שעד עכשיו עמד כמו חומות, חזר פתאום לְאֵיתָנוֹ, כלומר לכוח החזק ולגבורה הרגילה שלו. המים שנעצרו השתחררו וחזרו לשטוף בעוצמה אדירה. החיילים המצרים נבהלו כל כך עד שהם איבדו את הכיוון. המילים וּמִצְרַיִם נָסִים לִקְרָאתוֹ מתארות מצב מבלבל מאוד: מרוב פחד, במקום לברוח חזרה אל החוף היבש כדי להינצל, המצרים התבלבלו ורצו בטעות היישר אל תוך הגלים העצומים.
באותו זמן, ה׳ פעל בדרך שמתוארת במילה וַיְנַעֵר. תדמיינו אדם שמחזיק סיר ומנער אותו חזק למעלה ולמטה. כך בדיוק עשו המים למרכבות של המצרים. הגלים הגבוהים הרימו את המרכבות, הפכו אותן, ופשוט ניערו את הרוכבים מתוכן אל תוך הים. כך הסתיים הנס הגדול, ובני ישראל יכלו סוף סוף לנשום לרווחה, להאמין בה׳ בלב שלם ולשיר לו שירת תודה.