תארו לעצמכם שאתם צופים בחומת מים אדירה, שברגע אחד מאבדת את הכוח שלה ונופלת חזרה למטה בבת אחת. זה בדיוק מה שקרה בסיום הנס הגדול של קריעת ים סוף. ברגע שבני ישראל יצאו מהים והיו בטוחים, וַיָּשֻׁבוּ הַמַּיִם למקומם הטבעי. חומות המים שהגנו על בני ישראל התמוטטו בסערה גדולה.
המים וַיְכַסּוּ אֶת הָרֶכֶב וְאֶת הַפָּרָשִׁים, כלומר הם שטפו את המרכבות ואת רוכבי הסוסים של צבא מצרים, הַבָּאִים אַחֲרֵיהֶם בַּיָּם כדי לרדוף אחרי בני ישראל. הצבא המצרי החזק, שחשב שיוכל לתפוס את בני ישראל, לא יכל להמשיך בדרכו.
התורה מדגישה שלֹא נִשְׁאַר בָּהֶם עַד אֶחָד. אף אחד מאלו שנכנסו לים לא נמלט, אפילו לא המשרתים הפשוטים או פרעה בעצמו. כולם נשטפו במים. אבל היו כמה מצרים שפחדו להיכנס לתוך הים ונשארו לעמוד רחוק על החוף. כשהם ראו את הכוח העצום של ה', הם חזרו לארצם בהלם מוחלט. הנס הזה היה כל כך גדול, שמאותו יום המצרים הבינו את הגבורה של ה', ולא העזו לתקוף שוב את בני ישראל במשך מאות שנים.