בשעת הסכנה מול הים, ה' קוטע את תפילתו של משה ושואל מַה תִּצְעַק אֵלָי, שכן כאשר העם נתון באיום מיידי אין זה הזמן להאריך בתחנונים. בין אם צעקה זו היא תפילתו של משה שחיפש הדרכה ובין אם זו זעקת העם המיואש, ה' מבהיר שהישועה אינה יכולה לבוא כעת רק מכוח התפילה. מכיוון שבאותה שעה קטרגה על ישראל מידת הדין, נדרש מהם מעשה אקטיבי של אמונה שיכריע את הכף לטובה. משום כך ניתן הציווי דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ, שמשמעותו היא להתקדם היישר אל תוך הים הסוער עוד בטרם נבקעו המים. רק צעד זה של ביטחון מוחלט בה', כקפיצה למים עד נפש, ייצור את התנאי ההכרחי שיחולל את הנס.
שמות, פרק י״ד, פסוק ט״ו
פרשת בשלח
וַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה מַה־תִּצְעַ֖ק אֵלָ֑י דַּבֵּ֥ר אֶל־בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֖ל וְיִסָּֽעוּ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.