תארו לעצמכם שאתם עומדים מול ים עמוק וסוער, ומאחוריכם מתקרב במהירות צבא שלם שרוצה לפגוע בכם. לאן אפשר לברוח? זה בדיוק מה שקרה לבני ישראל. ברגע המפחיד הזה, משה רבנו עשה את מה שנראה הכי טבעי והתחיל להתפלל אל ה' שיציל אותם. אבל אז ה' מפסיק את התפילה שלו ושואל אותו מַה תִּצְעַק אֵלָי. ה' מסביר למשה שיש זמן מתאים להתפלל באריכות, ויש זמן שבו צריך לפעול מהר. בני ישראל נמצאים בסכנה עצומה, וזה פשוט לא הזמן להאריך בתחנונים.
במקום להמשיך להתפלל, ה' אומר למשה דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ. אבל לאן אפשר לנסוע כשהים חוסם את הדרך? ה' מבקש מבני ישראל להתקדם קדימה, ישר אל תוך המים, עוד לפני שהם נבקעו. ה' רצה שבני ישראל לא רק יעמדו ויחכו לנס מלמעלה, אלא יוכיחו שהם סומכים עליו באמת. ברגע שהם יראו אמונה אמיצה ויעשו את הצעד הראשון לתוך המים הסוערים, כמו שעשה נחשון בן עמינדב, רק אז יקרה הנס הגדול והים ייקרע לשניים.