תחשבו על רגע שבו אתם עומדים מול בעיה ענקית, ונראה שאין שום דרך לפתור אותה. בני ישראל עמדו בדיוק במצב כזה מול הים, וזה הרגע שבו הכל עמד להשתנות. ה' אומר למשה הָרֵם אֶת מַטְּךָ. בדרך כלל אנחנו חושבים שזה אומר להרים את המקל כלפי מעלה, אבל כאן הכוונה היא הפוכה לגמרי, משה מתבקש להזיז ולהרחיק את המקל מהיד שלו. למה בעצם? אחרי עשר המכות, היו אנשים שחשבו שאולי המקל של משה הוא סוג של קסם. ה' רצה שמשה יפעל בלי המקל, כדי שכולם יבינו שההצלה מגיעה אך ורק מה', ויאמינו בו באמונה שלמה.
במקום המקל, ה' אומר למשה וּנְטֵה אֶת יָדְךָ. משה מושיט את היד שלו קדימה אל עבר הים. הפעולה הזו באה להראות לעם ישראל שהישועה שלהם מגיעה מהיד הגדולה והחזקה של ה'. לאחר מכן מגיעה ההוראה וּבְקָעֵהוּ. המילה הזו מזכירה את המילה בקעה, שהיא שטח אדמה ישר ונוח. הנס העצום לא היה רק שהמים נחצו. האדמה שמתחת לים הייתה עמוקה מאוד וקשה להליכה, וה' פשוט הרים את הקרקעית והפך אותה לשביל ישר ונוח, בזמן שהמים קפאו ועמדו כמו חומות משני הצדדים.
בסוף התהליך נאמר וְיָבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה. זה נשמע קצת מוזר, איך אפשר להיות גם בתוך הים וגם על יבשה באותו הזמן? התשובה היא שזה היה מבחן של אמונה. הים לא התייבש מיד. בני ישראל היו צריכים לאזור אומץ, לבטוח בה' ולצעוד אל תוך המים הסוערים. רק כאשר הם נכנסו פנימה מתוך אמונה, והמים כבר כמעט הגיעו להם עד הפנים, הים הפך ליבשה בטוחה מתחת לרגליים שלהם.