שמות, פרק י״ד, פסוק י״ג

מול העם המבועת שעדיין נשא תודעת עבדות, משה משתמש בלשון צבאית וקורא להם הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּ. דרישה זו אינה קוראת למלחמה אלא להשקטה פנימית ולעמידה איתנה, כדי שיוכלו להתבונן כיצד ה' מושיע אותם באופן מיידי הַיּוֹם. משה מסביר כִּי אֲשֶׁר רְאִיתֶם אֶת מִצְרַיִם בדמותם המאיימת הוא מצב זמני שייפסק לחלוטין, במטרה לעקור מליבם כל פחד עתידי. ההכרזה לֹא תֹסִפוּ לִרְאֹתָם עוֹד היא הבטחה שלעולם לא יראו שוב את אויביהם חיים, ולצד זאת היא משמשת גם כאיסור לדורות על השתקעות במצרים, שקבלתו ברגע המשבר נועדה להעניק לעם זכות רוחנית שבזכותה יינצלו.