שמות, פרק י״ד, פסוק ל׳

השחרור הפנימי מאימת השעבוד התרחש דווקא בַּיּוֹם הַהוּא ולא ביום היציאה ממצרים, שכן רק עם מות הרודפים הפכו בני ישראל לבני חורין שלמים. ה' הציל אותם מִיַּד מִצְרָיִם, ביטוי המלמד גם על ביטול כוחו של השר הרוחני המצרי, ויש הדורשים את המילה וַיּוֹשַׁע כרמז לכך שה' כביכול נגאל יחד עם עמו. כאשר הכתוב מתאר כי וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת־מִצְרַיִם מֵת עַל־שְׂפַת הַיָּם, ייתכן שישראל עמדו בחוף והביטו בטובעים במים, אך הגישה המרכזית היא שהים פלט את המצרים ליבשה כדי להוכיח שלא שרדו ולספק לעם סגירת מעגל ואמונה. המילה מֵת מופיעה בלשון יחיד כדי לייצג את האומה המצרית כישות אחת או את שרה הרוחני, ויש המסבירים שהמצרים נפלטו לחוף בעודם גוססים, כדי שיספיקו לראות את כבוד ישראל וימותו מתוך בושה.