תארו לעצמכם שאתם הולכים בדרך ומאחוריכם מתקרבת סכנה גדולה. מה הייתם מרגישים אם פתאום מישהו חזק וגיבור היה נעמד בדיוק מאחוריכם והופך לחומה ששומרת עליכם? זה בדיוק מה שקרה לבני ישראל רגע לפני קריעת ים סוף. כשהמצרים סגרו עליהם, מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים, השליח המיוחד של ה' שהנהיג את העם, עשה פעולה מפתיעה. המילה וַיִּסַּע פירושה זז או עבר מקום. המלאך עזב את החזית של המחנה ועבר אל החלק האחורי שלו. מכיוון שהים עמד להיבקע והדרך קדימה הייתה ברורה, בני ישראל לא היו צריכים יותר מישהו שיראה להם את הדרך, אלא מישהו שיגן עליהם מאחור.
באותו רגע קרה עוד נס. בדרך כלל, הענן שליווה את העם ביום היה מסתלק כשהגיע הלילה. אבל הפעם, וַיִּסַּע עַמּוּד הֶעָנָן לאחור ונשאר שם גם בחושך. הענן העבה והמלאך שבתוכו הפכו יחד למגן ענק, שספג את כל החצים וכלי הנשק שהמצרים ירו, כדי שאף אחד מבני ישראל לא ייפגע. הענן גם יצר חושך מוחלט למצרים, וכך הם בכלל לא שמו לב שהם נכנסים לתוך ים שנבקע לשניים ולא הולכים על יבשה רגילה! בינתיים, עמוד האש המשיך להאיר לישראל את הדרך בבטחה.
השימוש בשם "האלוהים" במקום בשם ה' הרגיל מלמד אותנו משהו חשוב. השם הזה מסמל משפט ודין. באותן שעות גורליות היה ממש דיון בשמיים האם בני ישראל ראויים להינצל או לא. אבל המלאך הפך את הדין לרחמים גדולים, כשהוא נעמד בינם לבין המצרים ושמר עליהם בגופו מכל משמר.