יצא לכם פעם למהר כל כך, עד שעשיתם בעצמכם משהו שבדרך כלל אחרים עושים בשבילכם? פרעה מלך מצרים מרגיש פתאום שהשלטון שלו בסכנה. הוא מבין שבני ישראל הם כבר לא סתם עבדים שברחו, אלא ממש אויבים, והוא מרגיש שהוא חייב לרדוף אחריהם כדי לשמור על המלכות שלו. מרוב כעס ושנאה, פרעה אפילו לא מחכה למשרתים. המילה וַיֶּאְסֹר מספרת לנו שפרעה בעצמו קושר את הסוסים למרכבה שלו. מלך בדרך כלל לא עושה עבודות כאלה, אבל השנאה והרצון לנקום גרמו לו לשכוח את הכללים ולמהר לצאת לדרך.
כשהתורה אומרת שפרעה לקח את עַמּוֹ, הכוונה היא לא לאזרחים פשוטים, אלא לחיילים הכי טובים והכי מובחרים של הצבא שלו. אבל החיילים המצרים היו מבוהלים. הם זכרו היטב את המכות ואת הניסים שעשה ה', ופחדו מאוד להתקרב שוב לבני ישראל. לכן, פרעה לא יכול היה רק לצוות עליהם, אלא היה צריך לשכנע אותם. המילים לָקַח עִמּוֹ מלמדות אותנו איך הוא משך את הלב שלהם ופיתה אותם לבוא. פרעה פתח את אוצרות המלוכה, חילק לחיילים כסף וזהב, והבטיח להם הבטחה מיוחדת: הוא אמר להם שמלכים אחרים אולי נשארים מאחור ולוקחים לעצמם את החלק הכי טוב, אבל הוא ירכב ממש איתם בראש הצבא, ויתחלק איתם בשווה בכל הרכוש שישיגו.