קרה לכם פעם שהייתם כל כך מבוהלים, עד שהעדפתם לחזור למצב לא נעים שאתם כבר מכירים, רק כדי להרגיש בטוחים? תארו לעצמכם את בני ישראל ברגע מפחיד במיוחד. הים הגדול נמצא ממש מולם, ומאחוריהם רודף צבא מצרים. הם מרגישים לכודים, ומתוך הפחד הגדול הם באים בטענות קשות למשה.
הם אומרים לו הֲלֹא זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְנוּ אֵלֶיךָ בְמִצְרַיִם, כלומר, הרי אמרנו לך עוד כשהיינו במצרים לעזוב אותנו בשקט. אבל מתי הם בדיוק ביקשו להישאר עבדים? ההסבר הוא שבני ישראל נזכרים בתלונה קודמת שלהם, כשהם היו במצרים ופרעה הכביד עליהם את העבודה בגלל משה. עכשיו, כשהם עומדים מול הים ומרגישים סכנה אמתית, הפחד משתלט עליהם והם בטוחים שכבר אז הם ידעו שזה מה שיקרה ברגע שיברחו.
מתוך רצון פשוט לחיות, הם צועקים חֲדַל מִמֶּנּוּ וְנַעַבְדָה אֶת מִצְרַיִם. הם מרגישים שעדיף להיות עבדים, מאשר לאבד את החיים במדבר. המילה מִמֻּתֵנוּ לא אומרת סתם "מהמוות שלנו", אלא הכוונה היא "מאשר שאנחנו נמות". הם כל כך חוששים, שבאותו רגע הם מעדיפים את העבודה הקשה במצרים על פני הסכנה שבחוץ.