שמות, פרק ב׳, פסוק ה׳

ההשגחה האלוהית מתגלה כאשר בתו של גוזר הגזירה יורדת לִרְחֹץ עַל הַיְאֹר, בין אם בתוך הנהר ממש ובין אם בחדר המשקיף אליו, בפעולה המסמלת גם היטהרות רוחנית מעבודת האלילים של בית אביה. באותה עת, וְנַעֲרֹתֶיהָ הֹלְכֹת עַל יַד הַיְאֹר כדי לשמור על פרטיותה, והרחקתן כוונה מאת ה' כדי שלא ייעצו לה להמית את הילד העברי, ויש המסבירים כי הן אף הומתו כשניסו למחות על הצלתו. כאשר היא מבחינה בתיבה היא פועלת מיד וַתִּשְׁלַח אֶת אֲמָתָהּ, כלומר את שפחתה האישית שלא תעז להמרות את פיה. מנגד יש המפרשים כי המילה מתייחסת לזרועה שהתארכה בדרך נס, או שבת המלך הרחיקה את שפחתה לשם סודיות ולקחה את התיבה במו ידיה.