שמות, פרק ב׳, פסוק כ״א

לאחר בריחתו ממצרים, משה משתקע במדין, כאשר המילה וַיּוֹאֶל מבטאת את הסכמתו הנחושה למרות היסוסו הראשוני להתחבר לכהן עבודה זרה, או לחלופין את שבועתו ליתרו שלא יעזוב ללא רשותו. הסכמתו לָשֶׁבֶת אֶת הָאִישׁ נבעה הן מצורך מעשי למצוא מקלט בטוח ולעבוד כרועה צאן, והן מתוך רצון רוחני להתחבר לחכמתו של יתרו ולקרבו לאמונה בה'. בעקבות קשר זה יזם יתרו את הנישואין ובחר להשיא למשה את בתו צפורה, שבלטה במעשיה הטובים ושמה מרמז על זריזותה, יופייה ועתידה להיטהר כציפור טהורה. הניסוח וַיִּתֵּן אֶת צִפֹּרָה בִתּוֹ לְמֹשֶׁה, החוזר על שמו של משה ומשמיט את הביטוי המקובל "לו לאשה", מדגיש כי היא הייתה ראויה לו משורש נשמתו וכי הזוגיות ביניהם התאפיינה בחיבור רוחני.