המעבר החד בחייו של משה, מנסיך בארמון המלוכה לפליט נרדף, מקפל בתוכו שרשרת של אירועים דרמטיים והשגחה עליונה. כאשר הכתוב מציין כי וַיִּשְׁמַע פַּרְעֹה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, רוב הפרשנים מסכימים כי השמועה לא הגיעה אליו במקרה, אלא באמצעות הלשנה ישירה מצד דתן ואבירם, אותם אנשים שמשה ניסה להפריד ביניהם. פרעה לא שמע רק תיאור כללי של המעשה, אלא את המילים המדויקות שהטיח הרשע במשה, ומשם הבין שמשה הרג את המצרי באמצעות דיבור והזכרת השם המפורש. הבנה זו עוררה בפרעה חרדה עמוקה שמשה עלול להשתמש בכוח זה גם נגדו, ולכן מיהר לפעול [פני דוד, אלשיך, שפתי כהן]. פרשנות אחרת מציעה כי פרעה שמע שהאסופי שגידל בביתו התגלה כעברי הפועל נגד השלטון, והחליט להשמידו כפי שמשמידים חיית מחמד שהחלה להזיק [קונטרס חיבה יתירה, ביאור שטיינזלץ].
תגובת המלך הייתה ברורה: וַיְבַקֵּשׁ לַהֲרֹג אֶת מֹשֶׁה. השימוש בפועל זה, ולא במונחים הרגילים של הוצאה להורג, מעיד על מעמדו הרם של משה כבן אימוץ של בת פרעה, מעמד שדרש הליך מיוחד ולא אפשר פגיעה בו כבאדם פשוט [רש"ר הירש, ביאור שטיינזלץ]. אף על פי כן, הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילה מבטאת עובדה שמשה כבר נתפס, נשפט ונמסר לידי התליין, אך פרעה רק "ביקש" להורגו ולא יכל. באותו רגע התרחש נס גלוי: צווארו של משה הפך לשיש והחרב נשברה, ה' הכה את פרעה באילמות, את שריו בחירשות ואת התליינים בעיוורון, או לחלופין, מלאך ירד ולבש את דמותו של משה, מה שאפשר לו להישמט ולהימלט [רש"י, העמק דבר, תורה תמימה, דעת זקנים, חומש קה"ת, אלשיך].
כך מתואר כי וַיִּבְרַח מֹשֶׁה מִפְּנֵי פַרְעֹה. הבריחה הייתה פתאומית ופלאית, ממש מתוך ארמונו של פרעה ומכל שטחי שלטונו [אלשיך, ביאור יש"ר]. משה זיהה את פניו הזועמות של המלך, הבין את הסכנה ונמלט [אור החיים]. כאן חושפים הפרשנים פער זמנים עצום שהתורה בחרה לדלג עליו. בין הבריחה ממצרים לבין ההגעה למדין חלפו עשרות שנים. משה ברח תחילה לארץ כוש, שם התגייס לצבא, הפך למלך ושלט ארבעים שנה. התורה השמיטה פרק זה בחייו משום שכוש לא הייתה הארץ בה בחר ה', ורק לאחר מכן, כשהיה מבוגר מאוד, שם את פעמיו למדין [הכתב והקבלה, ביאור יש"ר, חומש קה"ת].
הגעתו של משה למקום המקלט מתוארת במילים וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ מִדְיָן. השורש י.ש.ב מופיע בפסוק זה בשתי משמעויות שונות. תחילה, המשמעות היא השתקעות ועיכוב לזמן רב. משה בחר במדין דווקא כדי לשבר את כוחות "הדין" והטומאה ששלטו באזור, כהכנה לקראת כניסת עם ישראל למדבר [שפתי כהן]. עם זאת, השהות שם לוותה בסכנה, שכן מדין הייתה נתונה למרותו של פרעה, מה שאילץ את משה לחיות מחוץ ליישוב כרועה צאן כדי שלא יזוהה ויוסגר [אבן עזרא], אם כי יש החולקים וסבורים שמעמדו המכובד של יתרו חותנו הוכיח שמשה חי בגלוי ולא נאלץ להסתתר [שד"ל].
הפעולה הבאה של משה היא וַיֵּשֶׁב עַל הַבְּאֵר. כאן המשמעות היא ישיבה פיזית לשם מנוחה לאחר הדרך [רשב"ם, ספורנו, העמק דבר, קאסוטו]. משה לא בחר לשבת סתם כך על יד מקור המים היחיד שהיה מקום המפגש המרכזי של האזור, אלא עשה זאת מתוך כוונה תחילה. הוא למד מיעקב אבינו ומאליעזר עבד אברהם שזיווגים הגונים מזדמנים ליד הבאר. משה התיישב שם והתפלל שה' יזמן לו את בת זוגו דרך פעולת השקיית הצאן, וההשגחה העליונה אכן כיוונה אותו למקום הטהור הזה כדי שיפגוש את צפורה ויקים את ביתו [רש"י, מזרחי, לבוש האורה, ברכת אשר].