ברגעי השפל העמוקים ביותר של השעבוד במצרים, זעקתם האנושית של בני ישראל בוקעת את חומות הסבל ומעוררת את ההתערבות האלוהית. תהליך הגאולה מתחיל בחיבור שבין מצוקת ההווה לבין ההבטחות ההיסטוריות שניתנו לאבות האומה. הכתוב מציג התפתחות הדרגתית של התפילה: הזעקה שיוצאת מפיות העבדים עולה השמימה, ומשם היא נשמעת באוזני ה' [קאסוטו].
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא כי המילה נאקתם משמעותה צעקתם או אנחתם [רש"י, ביאור שטיינזלץ]. עם זאת, יש המדגישים כי מדובר במונח נדיר המבטא את קריאתו האחרונה של אדם גוסס העומד בפני מוות, בין אם מדובר בילדים שהומתו ובין אם באלו שקרסו תחת עול הבנייה והעבודה הקשה [מלבי"ם, רש"ר הירש, חזקוני]. באשר למילה את המופיעה לפני שמות האבות, מפרשים אחדים כי משמעותה היא "עם", כלומר הברית שנכרתה עם אברהם, יצחק ויעקב [רש"י, מזרחי, ביאור שטיינזלץ].
הפרשנים חלוקים באשר למהותה של אותה נאקה. יש הרואים בה תפילה מודעת של קומץ צדיקים שהיו באותו הדור [ספורנו]. לעומתם, יש הסבורים כי לא מדובר בתפילה מסודרת, אלא בביטוי ספונטני של כאב אישי שכל אחד מבני ישראל זעק מתוך צרתו הפרטית [העמק דבר]. ה' פועל כאן מתוך התחשבות בשלושה גורמים מרכזיים: רשעותם של המצרים המדכאים, זכות האבות, ומעט המעשים הטובים שעוד נותרו בעם ישראל, אשר שמרו על זהותם ולא שינו את שמם ולשונם [צרור המור].
אזכור הברית מדגיש פער רוחני. מצד עצמם, בני ישראל היו משוקעים בעבודה זרה וכנראה לא היו ראויים לגאולה [רש"ר הירש, ביאור יש"ר]. אולם, ה' שמע את זעקתם דווקא משום שהם בני הברית [העמק דבר]. אף על פי שנגזרה עליהם גזירת עינוי, הברית הבטיחה שלא יושמדו כליל אלא ישרדו ויהפכו לאומה [מלבי"ם]. ה' ראה את הסכנה המוחשית להכחדתם, ולכן התערב כדי להציל את עתידם בזכות עברם [רש"ר הירש].
מדוע הגיעה הגאולה דווקא באותו הרגע? דעה אחת גורסת כי פשוט הגיע הקץ והושלמו ארבע מאות שנות השעבוד שהובטחו לאברהם בברית בין הבתרים [רשב"ם, חזקוני]. מנגד, יש הטוענים כי קושי השעבוד והסבל העצום השלימו את המכסה הנדרשת מוקדם מן הצפוי, ולכן ה' פקד אותם וגאל אותם לפני הזמן המקורי [אבן עזרא, אבי עזר]. בנוסף, הופעתה החוזרת של המילה "את" לפני כל אחד מהאבות רומזת לכך ששלושת האבות התאחדו יחד בתפילה, וכוחם המשותף הוא שאיפשר להקדים את הגאולה [פרדס יוסף].