רגע דרמטי של היפוך גורלות מתרחש כאשר אם הילד, שעד לפני זמן קצר נאלצה לנטוש את בנה ביאור, מקבלת אותו בחזרה לידיה באישור מלכותי, בביטחון מלא ואף בשכר.
המילה הֵילִיכִי מפורשת על ידי רוב הפרשנים כפועל ציווי יחיד שמשמעותו הוליכי, קחי או הובילי את הילד למקומך [אבן עזרא, שד"ל, העמק דבר, חזקוני, ביאור יש"ר, שטיינזלץ]. מבחינה דקדוקית, זוהי מילה אחת בבניין הפעיל, בדומה למילים כמו "היטיבי" או "היניקי" [אבן עזרא, שד"ל]. עם זאת, יש המוצאים במילה זו רמז לדחיפות, כאילו בת פרעה אומרת לאם להרחיק את הילד מיד מן המקום המסוכן שבו הוא נמצא [רש"ר הירש].
לצד הפשט, גישה מדרשית רחבה מזהה במילה זו שתי מילים מחוברות: "הֵא שֶׁלִּיכִי", כלומר, קחי את שלך. לפי פירוש זה, בת פרעה התנבאה מבלי לדעת מה היא אומרת, ומסרה לאם את בנה שלה [רש"י, תורה תמימה, שפתי חכמים, דברי דוד]. הוכחה לדרשה זו נלמדת מהמילה "את" שבאה מיד לאחר מכן, שכן אם הכוונה הייתה רק לפועל הולכה, היה ראוי לכתוב "היליכי הילד" ללא מילת היחס [דברי דוד, אוהב גר].
כאשר בת פרעה מצווה וְהֵינִקִהוּ לִי, היא מדגישה את המילה "לי" כדי להבהיר שהילד שייך לה לחלוטין. היא דורשת שהמינקת תטפל בו כאילו היה בנה של בת פרעה [ביאור יש"ר, קאסוטו, פרדס יוסף]. הדגשה זו נועדה גם להורות לאישה להניק את הילד בשפע ובהרחבה כיד המלך, ולא בצמצום [הכתב והקבלה]. מתוך דרישת הבלעדיות של המילה "לי", לומדים הפרשנים הלכה שלפיה מינקת המקבלת שכר כדי להניק בן של אישה אחרת, אסורה להניק ילד נוסף יחד עמו [רבנו בחיי, תורה תמימה, פרדס יוסף]. מבחינה רוחנית, ההנקה הייעודית הזו נועדה לנקות את הילד מחלב טמא ולהכינו בהמשך חייו לקבלת התורה [שפתי כהן]. מבחינה לשונית, הפועל וַתְּנִיקֵהוּ מגיע מהשורש י.נ.ק, והוא צורה מקוצרת של המילה "ותיניקהו" [רשב"ם, אבן עזרא].
בהבטחתה וַאֲנִי אֶתֵּן אֶת־שְׂכָרֵךְ, בת פרעה נוהגת כדרך המלכים המשלמים בעין יפה ואינם כופים עבודה בחינם [העמק דבר], והיא מדגישה את יכולתה האישית להעניק שכר ראוי [הכתב והקבלה]. הפרשנים רואים בכך ביטוי להשגחת ה׳ על הצדיקים: לא די בכך שמחזירים להם את אבידתם בדרך נס, אלא שהם אף מקבלים שכר על כך, כפי שאירע למרדכי היהודי ולצדיקים אחרים [רבנו בחיי, הדר זקנים, תורה תמימה]. זוהי גם הנהגתו של ה׳ בעולם, שכאשר אדם מקיים מצווה, לא רק שהוא זוכה במצווה עצמה, אלא ה׳ משלם לו שכר נוסף על עשייתה [שפתי כהן].
סיום הפסוק, וַתִּקַּח הָאִשָּׁה הַיֶּלֶד וַתְּנִיקֵהוּ, מתאר ביצוע מיידי. ייתכן שבת פרעה התכוונה שהאישה תיקח את הילד לביתה ושם תניק אותו בסתר [אלשיך]. אפשרות אחרת היא שבת פרעה סברה כי הילד חולה ופיו התקרר ממי הנהר ולכן אינו יונק מהמצריות, וביקשה מהאישה שקודם תיקח אותו לביתה לרפאו. אך יוכבד בחרה להניק אותו מיד לעיני בת פרעה, כדי להוכיח לה שהילד בריא לחלוטין וסירובו נבע אך ורק מאי רצונו לינוק מנשים מצריות [חומת אנך]. הפעולה החוזרת של הלקיחה מהווה סגירת מעגל משמחת: לאחר שלקחה את התיבה בחרדה כדי להניחה ביאור בתחילת הסיפור, כעת האם המאושרת לוקחת את בנה בבטחה וללא דאגה לחייו [קאסוטו].