המהומה על שפת היאור דרשה פתרון מיידי ורגיש. בת פרעה החזיקה בידיה תינוק עברי בוכה, קטן מכדי לאכול מזון מוצק, והיא עצמה לא יכלה להיניק אותו [ביאור שטיינזלץ]. מרים, אחותו של הילד, שעמדה עד כה מרחוק כדי שהמצרים לא יבחינו בדמיון המשפחתי ביניהם ויבינו שהוא מילדי העברים [שפתי כהן], זיהתה את ההשגחה האלוהית וניגשה אל הנסיכה ללא פחד [העמק דבר, מלבי"ם]. עצם פנייתה הישירה והידיעה הברורה שבת פרעה אכן תחמול על הילד, משמשות הוכחה לרוח הנבואה ששרתה על מרים עוד בטרם נולד משה [כלי יקר, קיצור בעל הטורים].
בהצעתה להביא אישה מניקה דווקא מִן הָעִבְרִיֹּת, כיוונה מרים למספר היבטים. במישור המעשי והחברתי, עקב גזירת ההשמדה של פרעה, נשים עבריות רבות שכלו את תינוקותיהן והיו פנויות להיניק [שד"ל, קאסוטו], מה שהפך אותן גם לכוח עבודה זול וזמין [ביאור שטיינזלץ]. מעבר לכך, אישה מצרית ככל הנראה לא הייתה מסכימה להיניק ילד עברי [חזקוני], או גרוע מכך – לא ניתן היה לסמוך עליה, שכן מתוך השנאה הלאומית שהחדיר פרעה בעמו, היא עלולה הייתה להרוג את התינוק בסתר או להלשין לשלטונות [מלבי"ם, רש"ר הירש, ביאור יש"ר]. לעומת זאת, מינקת עברייה תעניק לילד העברי חום ואהבה טבעיים [שד"ל], וחלב של אישה עברייה נחשב כמתאים וראוי יותר למזגו של הילד [ספורנו].
לצד ההסברים המעשיים, הגישה המרכזית בקרב פרשנים רבים היא שהפנייה לעבריות נבעה מנס גלוי. הילד הוצע תחילה לנשים מצריות רבות שהיו באזור, אך הוא סירב בתוקף לינוק מהן. הסיבה לכך היא שה' גזר כי פה שעתיד לדבר עם השכינה, לא יינק מדבר טמא [רש"י, רבנו בחיי, מזרחי]. למרות שמשה כבר היה בן שלושה חודשים ועל פי ההלכה תינוק בגיל זה כבר מכיר את ריחה וטעמה של אמו ודוחה נשים אחרות, הפרשנים מדגישים כי סירובו של משה נבע מסיבות רוחניות של כבוד השכינה ולא רק מהיכרות טבעית [תורה תמימה, פרדס יוסף]. דעה ייחודית אף מוסיפה שמשה כלל לא ינק חלב בפועל, אלא רק עשה עצמו כיונק כדי לא לשנות ממנהגו של עולם, ואפילו ברמה הזו הוא סירב להכניס לפיו מקור טמא [משכיל לדוד]. בת פרעה, שראתה את השכינה שורה על הילד, הבינה שזו הסיבה לסירובו, ולכן לא חשדה בהמשך שהמינקת העברייה שהובאה היא למעשה אמו הביולוגית [מיני תרגומא, פרדס יוסף].
מבחינה לשונית, הפועל וְתֵינִק הוא בלשון הפעיל, כלומר האישה תבצע את פעולת ההנקה עבור הילד [רשב"ם], כאשר מבחינה דקדוקית האות יו"ד מופיעה לעיתים בפעלים מסוג זה ולעיתים נשמטת [אבן עזרא].
בניסוח שאלתה, הפגינה מרים חוכמה דיפלומטית רבה. היא חזרה פעמיים על המילה לָךְ ("וקראתי לך... ותינק לך"), כדי ליצור רושם ברור שהיא פועלת אך ורק למען הנסיכה [קאסוטו]. בכך השיגה מרים כמה מטרות קריטיות: היא הסתירה את זהותה האמיתית ואת הקשר המשפחתי שלה ושל המינקת לילד [העמק דבר]; היא הרגיעה את בת פרעה שהילד יישאר בבעלותה המלאה ויחונך לעמוד לפני מלכים, ללא חשש שהאם העברייה תיקח אותו בחזרה [ספורנו, ביאור יש"ר]; וחשוב מכל – היא הבטיחה שפעולת ההנקה תיעשה באופן רשמי תחת חסותה ושמה של בת המלך, מה שיגן הן על התינוק והן על המינקת מפני התנכלות של המצרים [העמק דבר, מלבי"ם, שפתי כהן].