חזרתן החפוזה של בנות מדין אל ביתן חושפת שגרת חיים קשה של התנכלות יומיומית, ומציפה שאלות מרתקות על המבנה המשפחתי של הנהגת מדין באותה תקופה.
הופעת השם "רעואל" מעוררת קושי, שכן ידוע שחותן משה קרוי יתרו או חובב. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שרעואל היה למעשה סבן של הבנות, אביו של יתרו. התורה משתמשת בביטוי אֲבִיהֶן משום שבלשון המקרא ובשפת הדיבור מקובל לקרוא לאבי האב בתואר "אבא" [אבן עזרא, רלב"ג, תורה תמימה, ביאור יש"ר, פרדס יוסף]. הסיבה שרעואל מוזכר כאן כראש המשפחה היא שהוא היה עדיין בחיים ושימש כבעל הבית, ורק לאחר מותו עברה ההנהגה ליתרו [שד"ל]. בנוסף, באותה עת היה רעואל איש מדיני מוכר ומפורסם יותר מיתרו, שטרם התפרסם בחכמתו ובגדולתו [העמק דבר].
מנגד, יש המציעים כי רעואל היה הזקן אבי המשפחה, ואילו יתרו וחובב היו בניו ואחי הבנות. לפי תפיסה זו, התואר "חותן" במקרא אינו שמור רק לאבי האישה, אלא מקיף את כל בני המשפחה הקרובים שאליהם אדם נקשר בנישואין [אם למקרא]. גישה שונה לחלוטין מתמקדת במשמעות השם. רעואל נקרא כך משום שנעשה "ריע לאל". הוא כפר בעבודה זרה, ובעקבות זאת החרימו אותו בני עירו. זו הסיבה שהרועים מאסו בו, התנכלו לבנותיו שנאלצו לרעות את הצאן בעצמן, וגירשו אותן מהבאר [אלשיך].
תגובתו המופתעת של האב, השואל מַדּוּעַ מִהַרְתֶּן בא היום, מעידה כי גירוש הבנות בידי הרועים לא היה אירוע חריג, אלא מציאות קבועה. בדרך כלל היו הבנות נאלצות להמתין עד שכל הרועים ישקו את צאנם, ולכן היו שבות לביתן מאוחר, בעוד שאביהן היה חסר אונים ולא יכול היה להושיען. חזרתן המוקדמת ביום זה היא שהפליאה אותו [בכור שור, ביאור שטיינזלץ, קאסוטו]. מבחינה סגנונית, הכתוב משתמש בפועל "בוא" שלוש פעמים ברצף בפסוקים אלו לתפארת המליצה [קאסוטו].
בחירת המילה מַדּוּעַ אינה מקרית. הפרשנים מבחינים בין המילה "למה", השואלת על התכלית ומעידה על ידיעה חלקית של המתרחש, לבין "מדוע", השואלת על הסיבה המיידית ונאמרת כאשר השואל נמצא בחוסר ידיעה מוחלט. רעואל לא הבין מה קרה פתאום ומהי הסיבה לכך שהרועים לא עיכבו אותן כבכל יום, ולכן השתמש במילה זו כדי לברר את סיבת האירוע יוצא הדופן [מלבי"ם, ברכת אשר].