לאחר תקופה ארוכה של הסתר פנים, מגיע המפנה ביחסו של ה' לסבלם של ישראל. רצף הפעלים המופיעים כאן ובפסוק הקודם (שמע, זכר, ראה, ידע) משקף הסלמה הדרגתית והרמונית בתגובתו האלוהית, המגיעה לשיאה בהחלטה להתערב ולהושיע [קאסוטו]. אף על פי שהזמן שנגזר מראש לגלות טרם הסתיים, עוצמת הצעקה והכאב עוררה את רחמי ה' והקדימה את הגאולה [רמב"ן, טור הארוך, רלב"ג].
המילים וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מבטאות את סיום הסתרת הפנים. ה' הפנה אליהם את מבטו מתוך אהבה אבהית, נתן עליהם את לבו והשגיח עליהם [רש"י, ספורנו, בכור שור, קאסוטו, שטיינזלץ]. עצם ההסתכלות האלוהית באדם המצטער היא פעולה של רחמים שמתחילה להסיר את הצער [אור החיים]. ראייה זו לא הצטמצמה רק לסבל הפיזי [מלבי"ם], אלא הקיפה גם את מצבם המוסרי והנפשי. ה' ראה את התנהגותם הטהורה ואת החמלה שהפגינו זה כלפי זה כאשר סייעו לחבריהם להשלים את מכסת הלבנים, מעשים שעשו אותם ראויים לרחמים [שפתי כהן, חומת אנך]. במקביל, הוא ראה את ההשפלה העמוקה והנזק התודעתי שנגרם להם: הדוחק והעבדות נועדו לדכא את שכלם ואת חכמתם הטבעית, וגם על פגיעה נפשית זו, שעליה כלל לא ידעו לצעוק, נכמרו רחמיו [העמק דבר].
המעבר למילים וַיֵּדַע אֱלֹהִים יוצר הבחנה מרתקת בין הנגלה לנסתר. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שבעוד שהראייה מתייחסת לחמס ולשעבוד שנעשו בגלוי, הידיעה מכוונת אל העינויים שנעשו בסתר והרעות החבויות שרק ה' יכול להבחין בהן [אבן עזרא, רבנו בחיי, חזקוני, אור החיים, נתינה לגר]. בדומה לכך, הראייה מתמקדת ברושם החיצוני של המכות, ואילו הידיעה חודרת אל מכאובי הנפש הפנימיים [מלבי"ם].
ממד נוסף של ידיעה זו נוגע לפנימיות ליבם של ישראל. ה' ידע שתפילתם כנה ונובעת מעומק הלב [ספורנו]. יתרה מכך, אף על פי שישראל חטאו ועבדו עבודה זרה במצרים, ה' ידע לחדור לסוף דעתם ולהבין שמעשיהם נבעו מתוך טירוף הדעת ואונס השעבוד, בעוד שרצונם הפנימי והאמיתי היה לעשות את רצונו [בית הלוי]. ידיעה זו מתייחסת גם לתהליך תשובה סמוי שהתחולל בעם: ישראל שבו בתשובה איש איש בסתר, מבלי שאדם ידע על חברו, אך ה' ידע והכיר בתיקון שעשו [רבינו חננאל, מנחת עני, ברכת אשר, חומת אנך].
לצד הפירושים המתמקדים בידיעת מצבם של ישראל, יש המפרשים את המילה וַיֵּדַע כהחלטה אופרטיבית של ה'. ה' גמר בליבו כיצד לפעול, הכין את רחמיו והחליט לשלוח את מופתיו כדי לפדותם [שד"ל, חזקוני, הדר זקנים, ברכת אשר]. לפי דעה אחת, הידיעה כאן פירושה בחירה והענקת רוח נבואה לאדם מסוים – משה – שנועד להיות השליח שיוציאם ממצרים [ביאור יש"ר].
לבסוף, מאחר שהפסוק אינו מציין במפורש את מי או את מה ה' ידע (ולא נכתב "וידעם"), ניתן להבין זאת כהודעה כללית הנוגעת לעולם כולו: דרך התערבותו למען העם הנדכא וענישת משעבדיו, נודע בעולם כולו כי יש אלוהים השופט ומשגיח בארץ [הכתב והקבלה].