ההשגחה האלוהית מתגלה במלוא עוצמתה דווקא במקום שבו נגזרה כליה על עם ישראל. בתו של פרעה, גוזר הגזירה, הופכת בעצמה לשליחה שמצילה את מושיעם העתידי של ישראל ומכניסה אותו אל תוך ארמון המלוכה [נתינה לגר, אלשיך]. פעולתה מתחילה בירידה אל הנהר: לִרְחֹץ עַל הַיְאֹר. הגישה המרכזית בפשט הכתוב היא כי בת המלך ירדה אל היאור כדי לרחוץ בתוכו [רש"י, חזקוני], וייתכן שעשתה זאת על גבי מדרגות מיוחדות שהובילו אל המים [רמב"ן], או באזור נקי ומבודד של הנהר [רש"ר הירש]. מנגד, יש הסבורים כי כבודה של בת מלך לא אפשר לה לרחוץ בגלוי, ולכן רחצה בחדר מיוחד בארמון שהשקיף אל היאור [ספורנו, הכתב והקבלה]. רובד פרשני עמוק יותר רואה ברחיצה זו אקט רוחני של היטהרות. בת פרעה ירדה אל הנהר כדי לרחוץ ולהיטהר מגלולי העבודה הזרה של בית אביה, תוך שהיא כופרת באמונה המצרית שהפכה את נילוס לאל [תורה תמימה, שפתי כהן, חתם סופר, קיצור בעל הטורים].
בעת הרחיצה, וְנַעֲרֹתֶיהָ הֹלְכֹת עַל יַד הַיְאֹר. הליכתן של נערותיה, שהיו בנות הלוויה המכובדות שלה, על שפת הנהר נועדה לשמור על פרטיותה [הכתב והקבלה, ביאור יש"ר]. הפרשנים מצביעים על כך שריחוקן של הנערות מבת פרעה באותו רגע היה מכוון מאת ה', שכן אילו היו קרובות ורואות את הילד העברי, הן עלולות היו לייעץ לה לקיים את גזרת המלך ולהשליכו למים [ספורנו, מלבי"ם, העמק דבר]. על פי מדרש חז"ל, המילה הֹלְכֹת רומזת להליכה לקראת מוות. כאשר הנערות מיחו בבת פרעה על רצונה להציל את הילד בניגוד לגזרת אביה, הכה אותן המלאך גבריאל והמיתן [רש"י, תורה תמימה, חזקוני].
כאשר בת פרעה מבחינה בתיבה, היא פועלת מיד: וַתִּשְׁלַח אֶת אֲמָתָהּ. סביב משמעות המילה אֲמָתָהּ קיימת מחלוקת פרשנית ענפה. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים, המבוססת על חוקי הדקדוק העברי ועל כך שאין דגש באות מ"ם, היא שהמילה מתארת שפחה [אבן עזרא, רשב"ם, שד"ל, מנחת שי]. בניגוד לנערות המכובדות שהתרחקו, נותרה עם בת פרעה שפחה אישית ופשוטה שאותה שלחה להביא את התיבה, שכן שפחה זו לא תעז להמרות את פיה [מלבי"ם, אור החיים]. לפי הגישה המדרשית שהנערות הומתו, שפחה זו היא היחידה שהמלאך הותיר בחיים כדי שבת המלך לא תישאר לבדה [שפתי חכמים, דעת זקנים]. מנגד, מדרש ידוע מפרש את המילה מלשון אמת היד, כלומר זרוע, ומלמד שזרועה של בת פרעה התארכה בדרך נס כדי שתוכל למשות את התיבה בעצמה [רש"י, רבנו בחיי]. גישה משלבת מציעה שבת פרעה שלחה את שפחתה הרחק ממנה כדי לשמור על סודיות המעשה, ובעצמה שלחה את ידה ולקחה את התיבה [העמק דבר, אור החיים].