תארו לעצמכם שהייתם צריכים לברוח רחוק מהבית שלכם אל ארץ זרה ורחוקה לגמרי. מה הייתם עושים? בטח הייתם מחפשים מקום בטוח להישאר בו. זה בדיוק מה שקרה למשה אחרי שברח ממצרים. כשהוא מגיע למדיין, הוא מחליט להפסיק לנדוד ולהקים בית חדש אצל משפחתו של יתרו.
אבל יתרו קצת חשש. הוא פחד שמשה ייקח את בתו ופתאום יברח איתה למקום אחר. לכן, המילה וַיּוֹאֶל מלמדת אותנו שמשה נשבע והבטיח ליתרו שהוא לא יעזוב את מדיין בלי לבקש ממנו רשות.
אבל למה משה בחר דווקא לָשֶׁבֶת אֶת הָאִישׁ, כלומר להישאר לגור דווקא אצל יתרו? קודם כל, כי משה חיפש מקום בטוח. יתרו היה אדם חשוב מאוד, ומי שגר אצלו היה מוגן ואף אחד לא יכול היה לפגוע בו או למסור אותו לאנשי המלך. חוץ מזה, ההסכם ביניהם היה פשוט: משה עבד כרועה צאן ושמר על הכבשים של יתרו, ובתמורה קיבל אוכל ומקום לגור בו.
יתרו מחליט להשיא למשה את בתו, צִפֹּרָה. למה קראו לה כך? כי כשהיא פגשה את משה, היא רצה מהר ממש כמו ציפור כדי להביא אותו אל הבית שלהם.
בסוף מסופר שיתרו נתן אותה למשה, והמילים המדויקות הן וַיִּתֵּן אֶת צִפֹּרָה בִתּוֹ לְמֹשֶׁה. במקום לכתוב סתם שהוא נתן אותה "לו לאישה", התורה חוזרת שוב על השם של משה כדי ללמד אותנו שציפורה הייתה בדיוק האישה המיוחדת שהתאימה לו, והם פשוט נועדו להיות יחד.