תחשבו על רגע שבו מישהו זר לחלוטין עזר לכם פתאום בדבר שממש הסתבכתם איתו. האם הייתם משאירים אותו בחוץ והולכים הביתה?
זה בדיוק מה שהרגיש יתרו כשהבנות שלו חזרו הביתה וסיפרו לו שאיש זר הציל אותן ליד הבאר. יתרו שומע את הסיפור ושואל אותן מיד וְאַיּוֹ, כלומר, איפה הוא? יתרו היה פשוט בהלם. האיש הזה נלחם עבורכן, עזר לכן מכל הלב בלי לבקש שום פרס, ופשוט השארתן אותו להמתין בחוץ?
מתוך דאגה ואכפתיות הוא מוכיח אותן ושואל לָמָּה זֶּה עֲזַבְתֶּן אֶת הָאִישׁ. יתרו היה אדם של חסד שתמיד אהב להכניס אורחים. הוא מסביר לבנותיו שזה נימוס אנושי בסיסי להגיד תודה ולהחזיר טובה למי שעזר לנו, ומי יודע, אולי לאותו עובר אורח בכלל אין איפה לישון הלילה.
אבל יתרו הבין עוד משהו. בגלל שהבנות חזרו הביתה מוקדם מהרגיל, הוא הסיק שקרה שם נס והמים בבאר פשוט עלו לקראת האיש. יתרו ידע שנס כזה קורה לאנשים קדושים מזרעו של יעקב אבינו, והבין מיד שזה לא סתם איש מצרי רגיל אלא אדם מיוחד מאוד.
לכן הוא פוקד עליהן קִרְאֶן לוֹ וְיֹאכַל לָחֶם. ברמה הפשוטה, הוא רצה להזמין אותו לסעודה כאות תודה. אבל ליתרו הייתה גם כוונה נוספת. הוא חיפש חתן טוב לאחת מבנותיו, אדם שפרש מעבודה זרה ממש כמוהו. יתרו קיווה שדרך הארוחה המשותפת, שמקרבת את הלבבות, האיש המיוחד הזה יישאר איתם ויהפוך לחלק מהמשפחה.