תארו לעצמכם שאתם נמצאים בצרה במקום רחוק, ופתאום מגיע אדם זר לחלוטין ופשוט מחליט לעזור לכם מכל הלב. זה בדיוק מה שקרה לבנות יתרו, שחוזרות הביתה בהתרגשות ומספרות לאבא שלהן על הגיבור שהתערב לטובתן במדבר. הן קוראות לו אִישׁ מִצְרִי, ולמה בעצם? מכיוון שמשה גדל בארמון של פרעה, הוא התלבש ודיבר ממש כמו המצרים, והבנות כלל לא יכלו לדעת שהוא בעצם עברי.
הן מספרות לאביהן שהאיש הִצִּילָנוּ מיד הרועים. המעשה הזה מראה לנו כמה משה היה אדם מיוחד, כי למרות שהוא היה זר בארץ חדשה, הוא לא היה מוכן לעמוד בצד ולשתוק כשראה שעושים משהו לא הוגן. הוא מיד קפץ לעשות צדק ולעזור לחלשות. אבל משה לא הסתפק רק בלהרחיק את הרועים, אלא המשיך לעזור בשמחה, והבנות מוסיפות וְגַם דָּלֹה דָלָה לָנוּ. המים שהבנות שאבו לפני כן כנראה נשפכו בזמן המריבה או שהרועים השתמשו בהם, ולכן משה טרח והוציא עבורן מים חדשים מהבאר. המילים נכתבו פעמיים כדי ללמד אותנו שמשה פעל בזריזות רבה ועשה איתן חסד מושלם. בסוף דבריהן הן מתארות וַיַּשְׁקְ אֶת הַצֹּאן. שימו לב שהן לא אמרו "את הצאן שלנו", וזה רומז לנו שבמים שמשה שאב הייתה ברכה כל כך גדולה, עד שהם הספיקו בשפע לכל הכבשים שהיו מסביב לבאר, ואפילו לצאן של הרועים האחרים.