שמות, פרק ב׳, פסוק ו׳

פתיחת התיבה הפתיעה את בת פרעה כשגילתה בתוכה תינוק חי, וכאשר וַתִּפְתַּח וַתִּרְאֵהוּ אֶת הַיֶּלֶד היא הבחינה לא רק במינו וביופיו הפיזי, אלא גם בשכינה ששרתה עליו. היא ראתה כי וְהִנֵּה נַעַר בֹּכֶה, כינוי המעיד על כך שהיה עירני, מפותח וגדול לגילו, ובכה בשל רעב, מראה פנים זרות או בהתערבות שמימית כדי לעורר רחמים. מראה הילד המפותח שנידון לאובדן עורר בה צער פנימי עמוק, ועל כן וַתַּחְמֹל עָלָיו וגמרה בדעתה להצילו. היא קבעה מיד מִיַּלְדֵי הָעִבְרִים זֶה, שכן זיהתה שהוא נימול והבינה בהיקש הגיוני שרק הורים הנתונים לגזירת ההשמדה ייאלצו להחביא ילד כה אהוב.