שמות, פרק ב׳, פסוק י׳

לאחר שנגמל, הילד מובא לארמון והופך רשמית לנסיך מצרי, שכן עצם הצלתו וגידולו נחשבים לבת פרעה כאילו ילדה אותו בעצמה, וכך וַֽיְהִי־לָ֖הּ לְבֵ֑ן. היא מעניקה לו את שמו, וַתִּקְרָ֤א שְׁמוֹ֙ מֹשֶׁ֔ה, בין אם כביטוי מצרי שמשמעותו ילד שניצל ובין אם כשם עברי שנועד להזכיר לו את מוצאו ולטעת בו ענווה. אף שהילד רק ניצל מן המים, שמו ניתן בצורה פעילה כדי לרמז על ייעודו הנבואי להושיע בעתיד את ישראל. בת פרעה מנמקת את השם באומרה כִּ֥י מִן־הַמַּ֖יִם מְשִׁיתִֽהוּ, כלומר משכתי ושלפתי אותו בעדינות. הצהרה זו שימשה גם כתירוץ פוליטי מחוכם מול פרעה ואצטגניניו, בטענה שגזרת ההשלכה ליאור כבר קוימה במלואה לפני שהילד הוצא מהמים.