שמות, פרק ב׳, פסוק י״א

בתקופה של שעבוד קשה מתמשך, וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם, וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה במעמד, בחכמה ובתכונות הנדרשות למנהיג. על אף מעמדו הרם הוא לא הסתגר בארמון אלא וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו באופן קבוע מתוך ידיעה שהם בני עמו, אף שיש הסבורים שבתחילה ראה דווקא במצרים את אחיו. כאשר יצא, וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם מתוך התבוננות עמוקה, נתן את לבו להרגיש את כאבם וחיפש דרכים להקל עליהם. במהלך סיוריו וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי, שהיה נוגש מטעם השלטון, מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי מכות אכזריות כדי להשתיקו לאחר שפגע באשתו. העובדה שהמוכה היה אדם צדיק מֵאֶחָיו עוררה במשה חיבור עמוק, והוא ראה בו בשר מבשרו שראוי לסכן את חייו ומעמדו כדי להגן עליו.