שמות, פרק ב׳, פסוק ג׳

כאשר וְלֹא יָכְלָה עוֹד הַצְּפִינוֹ, בין אם משום שקול בכיו התחזק ובין אם משום שהגיע זמן חיפושי המצרים, בנתה האם עבור התינוק תֵּבַת גֹּמֶא מצמח מים קל וגמיש המספק הגנה והסוואה. היא אטמה את התיבה, וַתַּחְמְרָה בַחֵמָר וּבַזָּפֶת, בעזרת טיט אדום וזפת שסודרו כך שיגנו על התינוק מהריח החריף או יסוו את התיבה כגוש בוץ טבעי. בעדינות רבה וַתָּשֶׂם האם את הילד בתיבה והניחה אותה בַּסּוּף, בתוך צמחיית הקנים הסבוכה, כדי להסתירו מעוברי אורח אך לאפשר לרוחצים בנהר לגלותו. התיבה הונחה דווקא עַל שְׂפַת הַיְאֹר כדי שהזרם לא יסחף אותה, מתוך ביטחון בה' שהילד ייאסף ויינצל. הנחת התיבה במים נועדה להטעות את המצרים לחשוב שהגזרה כבר התקיימה, ושימשה כהשגחה אלוהית כדי שהמנהיג העתידי יגדל כבן חורין בארמון המלוכה.