שמות, פרק כ״ו, פסוק י״ט

יסודות קירות המשכן נבנו מאַרְבָּעִים אַדְנֵי־כֶסֶף, שהם תושבות חלולות שהונחו על הקרקע ושימשו בסיס עבור עֶשְׂרִים הַקָּרֶשׁ. בתחתית כל קרש עוצבו שתי בליטות, הנקראות יְדֹתָיו, אשר הוכנסו בדיוק רב לתוך נקבים תואמים באדנים. החזרה על ההוראה לשים שְׁנֵי אֲדָנִים תַּחַת־הַקֶּרֶשׁ הָאֶחָד לִשְׁתֵּי יְדֹתָיו וכן וּשְׁנֵי אֲדָנִים תַּחַת־הַקֶּרֶשׁ הָאֶחָד לִשְׁתֵּי יְדֹתָיו נועדה להדגיש שכל קרש קיבל בדיוק שני אדנים. מכיוון שהאדנים הונחו על האדמה הם נוצקו מכסף, שנאסף כתרומה שווה מכל העם, בניגוד לזהב שנתרם לפי יכולתו של כל יחיד ושימש לשאר המשכן. בחירה זו מבהירה כי כשם שהאדנים מייצבים את המבנה כולו, כך הענווה וקבלת העול הבסיסית לעשיית רצון ה' הן היסוד ההכרחי שעליו נבנות המדרגות הרוחניות הגבוהות של האדם.