שמות, פרק כ״ו, פסוק ל״ג

חלל המשכן מחולק לשני תחומי קדושה נפרדים באמצעות מחיצת בד אטומה הנתלית בדיוק תַּחַת הַקְּרָסִים, שהם ווי הזהב המחברים יחד את יריעות האוהל. פריסת מחיצה יחידה זו מגדירה את החלל החיצוני בתור הַקֹּדֶשׁ, ואת החלל הפנימי בתור קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים. הציווי וְהֵבֵאתָ שָׁמָּה מִבֵּית לַפָּרֹכֶת, כלומר אל צידה הפנימי של המחיצה, את אֲרוֹן הָעֵדוּת, מתאר את המבנה והייעוד הסופי של המקום, שכן בפועל הארון הוכנס טרם שילשול הפרוכת בשל מידותיו הרחבות. כך וְהִבְדִּילָה הַפָּרֹכֶת לָכֶם ויוצרת עבור בני האדם גבול תודעתי ומעשי ברור, האוסר על הכוהנים להיכנס פנימה ומפריד בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים.