נסו לחשוב על מקום מיוחד מאוד שצריך לשמור עליו ולהגן עליו. כשבנו את המשכן, היה צריך להפריד בין אזור קדוש לאזור שעוד יותר קדוש ממנו. הפתרון היה לחלק את האוהל הגדול לשני חלקים בעזרת פרוכת, שהיא מחיצת בד גדולה ואטומה לגמרי. כדי לדעת בדיוק איפה לתלות את הפרוכת, התורה מצווה למקם אותה תַּ֣חַת הַקְּרָסִים֒. הקרסים היו מעין ווי זהב מיוחדים שחיברו יחד את יריעות האוהל למעלה.
ברגע שהפרוכת נתלתה שם, היא חילקה את המשכן לשניים. החלק החיצוני נקרא הַקֹּ֔דֶשׁ, ושם עמדו השולחן, המנורה ומזבח הקטורת. החלק הפנימי נקרא קֹ֥דֶשׁ הַקֳּדָשִֽׁים. אל החדר הפנימי והמיוחד הזה התורה מצווה: וְהֵבֵאתָ֥ שָׁ֙מָּה֙ מִבֵּ֣ית לַפָּרֹ֔כֶת, כלומר להכניס את ארון הברית אל הצד הפנימי, אל מאחורי הפרוכת.
התורה מזכירה קודם את הפרוכת ורק אחר כך את הכנסת הארון כדי ללמד אותנו מה התפקיד האמיתי של הפרוכת. המטרה שלה היא ליצור חדר מוגן ונפרד שבו ישכון הארון, ומשם ה' ידבר עם משה. המילה לָכֶ֔ם מלמדת שההפרדה הזו נועדה עבור הכוהנים. הפרוכת מציבה להם גבול ברור שמזכיר עד כמה המקום הפנימי קדוש, ולכן אסור להם להיכנס אליו.