שמות, פרק כ״ו, פסוק ל״ז

הכניסה אל אוהל מועד נחתמה באמצעות מסך שנפרש על גבי עמודים ייעודיים, אשר שימשו כדופנו הרביעית של המשכן והיוו גבול מעבר בין החצר לאזור המקודש.

המילה לַמָּסָךְ מנוקדת בפתח ובדגש [מנחת שי], ומשמעותה היא שהעמודים נועדו כדי לתלות עליהם את המסך [קאסוטו, ביאור שטיינזלץ]. הצירוף וְעָשִׂיתָ לַמָּסָךְ מלמד כי עמודי המסך היו חייבים להיעשות במיוחד לשם מטרה זו. לא ניתן היה להשתמש בעמודים שנעשו עבור הפרוכת הפנימית, שכן קדושת הפרוכת חמורה יותר, וכן משום שהייתה טכניקת ציפוי שונה בעמודי המסך [העמק דבר].

העמודים עצמם היו בעלי עובי של אמה על אמה, ומכאן שהיו מרובעים ובעלי זוויות, ולא עגולים [מלבי"ם, ביאור יש"ר]. שני העמודים הקיצוניים עמדו בפינות המשכן, בקו ישר וצמוד לקרשי הקירות. בשל עוביים של העמודים והרוחב המצומצם של הפתח, המרחקים בין העמודים לא יכלו להיות שווים. היה הכרח להשאיר לפחות חלל אחד רחב יותר, כדי שיהיה ניתן להכניס דרכו את הארון ואת השולחן [מלבי"ם, ביאור יש"ר]. למעשה, הצפיפות בין העמודים נועדה למנוע את הוצאת הארון ולשמור עליו היטב בתוך המשכן. כאשר התעורר צורך נדיר להוציאו, כגון במעבר הירדן, נדרשו להרים את המסך ולהסיר את העמודים האמצעיים ממקומם, מה שיצר פתיחת פתח חגיגית לאירוע מיוחד [קאסוטו].

על גבי וָוֵיהֶם, כלומר הווים שבראש העמודים, הונח מוט שעליו היה תלוי המסך. מוט זה הגיע עד קצות הקרשים משני הצדדים וסייע לייצב אותם שלא ייטו פנימה, והוא כנראה נקשר היטב כדי שהרוח לא תעיף את המסך [קאסוטו, ביאור שטיינזלץ]. קיימת מחלוקת לגבי מיקום הווים והמסך, כאשר יש הסוברים שהם נקבעו בחלקם הפנימי של העמודים, ויש הסוברים שנקבעו מבחוץ. עם זאת, מוסכם כי בעמודי הפינות הווים היו חייבים להיקבע בזווית הפונה לחלל הפתח, משום ששאר פאות העמוד היו צמודות לקרשים [מלבי"ם].

בסיס העמודים ננעץ בתוך אַדְנֵי נְחֹשֶׁת [קאסוטו]. המילה וְיָצַקְתָּ מדגישה שגם האדנים הללו היו חייבים להיות יצוקים במיוחד לשם המסך, ולא היה ניתן לקחת אדנים רגילים ממלאי החצר, שכן המסך קדוש יותר משאר החצר בשל חוטי התכלת שבו [העמק דבר]. עם זאת, בניגוד לאדני הכסף של שאר המשכן, אדנים אלו נעשו מנחושת. הסיבה לכך היא שהמסך מבדיל בין הקודש לחצר, ולכן הוא שייך במקצתו לחצר, שכל כליה עשויים נחושת [קאסוטו].