מבנה המשכן דרש כיסוי עצום בגודלו, ולכן ה' ציווה להכין את היריעות בשני חלקים נפרדים כדי להקל על טלטולן במסעות במדבר [חזקוני]. לשם חיבור שני החלקים ליריעה אחת גדולה שתכסה את המשכן כולו, יש להתקין לולאות בקצוות שתי המערכות [רלב"ג, שד"ל].
המילה לֻלְאֹת מתארת עניבה, קשירה או שילוב של דבר בתוך דבר [רש"י, רש"ר הירש]. שורש המילה קשור למושג של סיבוב ופיתול, בדומה למדרגות לולייניות [אבן עזרא, מנחת שי]. לולאות אלו היו עשויות מצמר הצבוע בתְּכֵלֶת [ביאור שטיינזלץ], ותפקידן היה לאפשר את הכנסת הקרסים שיחברו את היריעות [ביאור יש"ר, אבן עזרא הקצר].
הפסוק מנחה לתפור את הלולאות עַל שְׂפַת הַיְרִיעָה הָאֶחָת מִקָּצָה בַּחֹבָרֶת, כלומר בקצה היריעה החמישית והאחרונה של קבוצת היריעות המחוברות, הנקראת "חוברת" [רש"י, רשב"ם, ביאור יש"ר]. פעולה מקבילה יש לעשות בִּשְׂפַת הַיְרִיעָה הַקִּיצוֹנָה בַּמַּחְבֶּרֶת הַשֵּׁנִית, והיא היריעה שבקצה קבוצת היריעות השנייה, כאשר המילה "קיצונה" משמשת כתואר המציין את סוף החיבור [רש"י, אבן עזרא]. הכתוב משתמש כאן בגיוון לשוני מכוון בין שני חלקי הפסוק, כגון החילוף בין "בחוברת" ל"במחברת" ובין "מקצה" ל"הקיצונה" [קאסוטו].
מעבר למשמעות הטכנית, ישנה הבחנה דקה ומהותית בין שני חלקי הפסוק הנובעת ממיקומן של היריעות מעל חללי המשכן השונים [העמק דבר]. קבוצת היריעות הראשונה כיסתה את קודש הקודשים, ולכן לגביה נאמר עַל שְׂפַת, לשון המורה על הרחקה קלה מן הקצה ממש, כך שלולאות התכלת, המייצגות קדושה עליונה, נמשכו מעט פנימה אל עבר קודש הקודשים. לעומת זאת, קבוצת היריעות השנייה כיסתה את ההיכל, שקדושתו פחותה מזו של קודש הקודשים, ולכן לגביה נאמר בִּשְׂפַת, כלומר הלולאות נתפרו ממש על השפה ולא נמשכו הלאה אל תוך אזור ההיכל. לאור גישה זו, המילה הַקִּיצוֹנָה אינה נגזרת רק מלשון קצה, אלא גם מלשון קצין ושררה, שכן שפת היריעה הזו מתעלה בחשיבותה על פני שאר המחברת מעצם חיבורה לאזור קודש הקודשים [העמק דבר].