שמות, פרק כ״ו, פסוק י״ט

יציבותו של המשכן נשענת על מערכת מדויקת של תושבות וקרשים, המשלבת תחכום הנדסי עם משמעות רעיונית עמוקה.

המילים אַדְנֵי־כֶסֶף מתייחסות לתושבות העשויות כסף, אשר הוצבו תחת עשרים הקרשים של הצלע הדרומית במשכן [קאסוטו, שטיינזלץ]. מקורו של כסף זה מפורט בהמשך התורה [אבן עזרא], והוא נאסף ממצוות מחצית השקל שניתנה על ידי כל העם באופן שווה. החזרה על המילים וּשְׁנֵי אֲדָנִים תַּחַת הַקֶּרֶשׁ הָאֶחָד משמשת כהוראה חלוקתית, המדגישה כי יש להכין שני אדנים לכל קרש וקרש בנפרד [קאסוטו]. המילה יְדֹתָיו מתארת את הבליטות שנוצרו בתחתית הקרשים [שטיינזלץ].

מבחינה הנדסית ומעשית, הפרשנים מתארים התאמה מושלמת בין הקרשים לאדנים. האדנים היו חלולים במרכזם. תחתית כל קרש נוסרה ונחרצה בדיוק רב, כך שנותרו ממנה שתי בליטות (ידות) מרובעות. בליטות אלו הוכנסו לתוך החללים שבאדנים, בעוד שעוביו הנותר של הקרש ישב על שולי האדן וכיסה אותו מכל צדדיו בצמצום, מה שהעניק למבנה חוזק ויציבות מרבית [בכור שור, חזקוני].

מעבר למבנה הפיזי, טמון כאן רובד סמלי הנוגע לעבודת המידות של האדם. בעוד ששאר חלקי המשכן נתרמו בנדבת לב אישית ומשתנה מאדם לאדם, האדנים נוצרו מתרומה אחידה. האדנים, המהווים את בסיס המשכן, מסמלים את הענווה ואת המשמעת העצמית הבסיסית הנדרשת לקיום התורה. משמעת זו היא אמנם השלב ההתחלתי והתחתון בסולם ההתפתחות האישית, אך היא הבסיס ההכרחי והיציב שעליו נבנות שאר מידות הנפש הגבוהות. כשם שהמחויבות המעשית הבסיסית לעשות את רצון ה' נדרשת מכל אדם במידה שווה, כך גם אדני המשכן נעשו כולם מאותה תרומה אחידה, כדי להעניק למבנה הרוחני כולו את החוזק הנדרש לו [חומש קה"ת].