הכניסה למשכן, הממוקמת בפאתו המזרחית, לא נועדה להישאר פתוחה וחשופה, ולכן הוצב בה וילון ששימש כמחיצה וכשער הכניסה לאוהל [רלב"ג, קאסוטו, שטיינזלץ]. משמעות המילה מָסָךְ היא וילון, אך שורש המילה טומן בחובו משמעות של הגנה וסוכך, שכן הוא משמש כמגן על המרחב המקודש [רשב"ם, רש"י, מלבי"ם, ביאור יש"ר]. בעוד שהשם "פרוכת" יוחד אך ורק למסך הפנימי המבדיל בין אזור הקודש לקודש הקודשים, המונח מָסָךְ משמש באופן כללי לתיאור וילון המכסה פתח [מלבי"ם, קאסוטו]. מידותיו של מסך זה היו עשר אמות על עשר אמות, בדיוק כמידותיה של הפרוכת הפנימית [רש"י, מלבי"ם, ביאור יש"ר].
המסך נשזר מעשרים וארבעה חוטים, המורכבים מארבעה סוגי חומרים שונים (שישה חוטים מכל מין): תְּכֵלֶת, וְאַרְגָּמָן, וְתוֹלַעַת שָׁנִי שהם חוטי צמר הצבועים בגוונים אלו, וְשֵׁשׁ שהוא פשתן לבן [רלב"ג, רש"ר הירש].
הפסוק מציין כי מלאכת הכנת המסך הייתה מַעֲשֵׂה רֹקֵם. הפרשנים מדגישים כי המילה רֹקֵם מתייחסת לשמו של האומן המבצע את המלאכה, ולא לשם האומנות עצמה [רש"י, אוהב גר, ביאור יש"ר]. עבודת הרקמה נחשבת למלאכה פשוטה ופחות מורכבת ממלאכת האריגה, המכונה "מעשה חושב", שבה נעשו יריעות המשכן והפרוכת הפנימית [אבן עזרא, שטיינזלץ].
הבדל זה באומנות מתבטא בשני מישורים מרכזיים. ראשית, בניגוד לפרוכת הפנימית שהכילה צורות של כרובים, במסך הפתח לא נרקמו כרובים כלל [רלב"ג, רש"ר הירש, קאסוטו]. שנית, קיים הבדל מהותי באופן הופעת הדוגמה על הבד. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמַעֲשֵׂה רֹקֵם היא עבודת מחט שבה הצורה הנרקמת נראית באופן זהה משני צידי הבד, כפרצוף אחד [רש"י, תורה תמימה, ביאור יש"ר], זאת בניגוד ל"מעשה חושב" שבו ניתן לארוג צורות שונות מכל צד. מנגד, קיימת דעה שלפיה במסך המרוקם הצורה בלטה ונראתה רק מצד אחד, כלפי פנים האוהל, ואילו צידו החיצוני היה חלק [רלב"ג, תורה תמימה].
ההבדלים ברמת המורכבות והעיטור בין הפרוכת למסך משקפים את מיקומו של המסך. מכיוון שהוא ניצב בפתח, באזור ביניים שבין החוץ למרחב הפנימי המקודש, מעלתו פחותה מזו של קודש הקודשים. מדרג זה ניכר גם באדנים שעליהם נשען המסך: בעוד שווי העמודים והעמודים עצמם צופו זהב לכבוד המקום, אדני המסך היו עשויים מנחושת, חומר המאפיין ומתאים לאזור הביניים הזה [אבן עזרא].