ההפרדה בין הקודש לקודש הקודשים במשכן לא נעשתה באמצעות קיר אטום, אלא על ידי מסך ארוג ומרשים, הלא הוא הפרוכת. כדי להציב את הפרוכת במקומה, היה צורך במערכת תמיכה ייחודית שתחזיק את כובד המשקל ותייצר חציצה ברורה בחלל.
הציווי וְנָתַתָּה אֹתָהּ משמעו תליית הפרוכת [קאסוטו]. הפרוכת נתלתה עַל אַרְבָּעָה עַמּוּדֵי שִׁטִּים, אשר היו תקועים בתוך אַרְבָּעָה אַדְנֵי כָסֶף, שהם בסיסים מיוחדים שניצבו על הקרקע [רש"י, קאסוטו]. מידות העמודים לא נכתבו במפורש במקרא, אך הפרשנים מעריכים כי עוביים ורוחבם הותאמו למידות האדנים, כדי שהפרוכת תיתלה עליהם באופן ישר ותגיע עד לקרקע [מלבי"ם, ביאור יש"ר].
בנוגע למיקום העמודים בחלל המשכן, קיימת מחלוקת בין המפרשים. גישה אחת מציעה כי העמודים עמדו במרחקים שווים זה מזה [ביאור שטיינזלץ]. לעומתה, פרשנים אחרים סבורים כי המרחק ביניהם לא היה אחיד; שני עמודים הוצבו בסמוך לכתלים, והשניים האמצעיים הורחקו זה מזה כדי ליצור רווח גדול מספיק שיאפשר את הכנסת ארון הברית פנימה אל קודש הקודשים [מלבי"ם, ביאור יש"ר]. מספר העמודים כאן, ארבעה, שונה ממספר העמודים בפתח המשכן, שם הוצבו חמישה. הסיבה להבדל היא שאל קודש הקודשים נכנס רק הכהן הגדול פעם אחת בשנה, ולכן אין חשש שארבעה עמודים יפריעו למעבר. לעומת זאת, בפתח המשכן ישנה תנועה מתמדת של נכנסים ויוצאים, ולכן נדרש תכנון של חמישה עמודים שאינם חוסמים את חלל הכניסה [חזקוני].
בראש העמודים נקבעו וָוֵיהֶם, שהיו עשויים זהב. צורת הווים מתוארת ככפופה כלפי מעלה בדומה לאות ולד [רש"י, ביאור יש"ר], או כמעין מזלג מפוצל הדומה לאות ו' הקדומה [רשב"ם, קאסוטו]. באשר לאופן התלייה עצמו, ישנן שתי תפיסות מרכזיות: האחת גורסת כי בראש הפרוכת היו קבועות ארבע לולאות שנתלו ישירות על ווים אלו [מלבי"ם, ביאור יש"ר]. התפיסה השנייה מסבירה כי הווים המפוצלים נועדו להחזיק מוט עץ ארוך, ועליו הייתה הפרוכת כרוכה ותלויה [רש"י, קאסוטו]. בכל מקרה, נראה כי הפרוכת השתלשלה מצידם המערבי, כלומר הציד הפנימי, של העמודים [מלבי"ם, קאסוטו].
מידות הפרוכת היו עשר אמות אורך על עשר אמות רוחב. היא מוקמה בדיוק תחת הקרסים שחיברו את יריעות האוהל שמעל, כך שהפרידה את השליש הפנימי של המשכן ויצרה את קודש הקודשים כחלל מדויק של עשר על עשר אמות [רש"י]. מאחר שהפרוכת הייתה מרובעת לחלוטין, התקשו הפרשנים מדוע משתמשים לגביה במונחים של "אורך" ו"רוחב". על כך ניתנו כמה הסברים: יש שהציעו כי האורך נקבע לפי כיוון הצורות הארוגות עליה [שפתי חכמים]. אחרים הסבירו זאת מבחינה מבנית, האורך מייצג את חוטי השתי, החזקים יותר מחוטי הערב. כדי למנוע את קריעת הפרוכת בשל משקלה הרב, היא נתלתה כך שחוטי השתי נשאו בעומס [גור אריה]. הסבר נוסף מתבסס על אופן התלייה, מכיוון שחלק עליון של הפרוכת היה כרוך סביב המוט, הגובה הגלוי לעין היה מעט פחות מעשר אמות, ולכן הממד האופקי, שנשאר עשר אמות שלמות, נחשב ל"אורך" [משכיל לדוד].