חיבורן של שתי מערכות היריעות הגדולות המרכיבות את אוהל המשכן נעשה באופן ארעי, בדומה לחיבור יריעות המשכן הפנימיות. החיבור מתבצע באמצעות לולאות התפורות על שפת היריעות, כאשר כל מערכת כוללת חמישים לולאות, ובסך הכול מאה לולאות. מספר הלולאות זהה למספר הלולאות שביריעות הפנימיות, אך נקודת החיבור של יריעות האוהל לא הייתה ממוקמת בדיוק מול נקודת החיבור הפנימית, אלא משוכה ממנה שתי אמות לכיוון מערב [אבן עזרא]. ציון המספר חמישים מופיע כאן בפשטות וללא הדגשה יתרה, משום שפרט זה כבר הודגש בפסוקים קודמים [קאסוטו].
באשר לחומר שממנו עשויות הלֻלָאֹת, הפסוק אינו מפרט זאת, בניגוד ליריעות המשכן הפנימיות שעליהן נאמר במפורש כי הלולאות עשויות תכלת. מתוך שתיקה זו של הכתוב, מסיקים הפרשנים כי הלולאות נעשו מאותו חומר שממנו עשויות היריעות עצמן, כלומר מחוטי עזים [ביאור יש"ר, קאסוטו].
בתיאור מיקום הלולאות, התורה משתמשת במילה הַקִּיצֹנָה רק ביחס ליריעה הראשונה. בחירה זו אינה מציינת רק את קצה היריעה הפיזי, אלא רומזת למיקומה מעל קודש הקודשים, אזור בעל קדושה חמורה. לעומת זאת, כאשר הפסוק עוסק במערכת היריעות השנייה, הוא מסתפק במילים עַל שְׂפַת הַיְרִיעָה הַחֹבֶרֶת הַשֵּׁנִית ומשמיט את המילה "הקיצונה", משום ששפת יריעה זו נמשכה הלאה ולא חלקה את אותה דרגת קדושה גבוהה [העמק דבר].