סידור כלי הקודש בתוך המשכן אינו רק עניין מעשי, אלא נושא בחובו משמעות מרחבית ורוחנית עמוקה, המשקפת את הקשר שבין השפע החומרי להארה הרוחנית.
הציווי מתחיל במיקום הכלים מִחוּץ לַפָּרֹכֶת, כלומר בחלל הגדול והחיצוני יותר של המשכן, הנקרא "קודש" [שטיינזלץ, קאסוטו, רש"ר הירש]. לאחר שארון הברית הוצב בקודש הקודשים פנימה כמעין כסא מלכות, השולחן והמנורה מסודרים מחוץ לפרוכת כדי לתת כבוד לה' היושב על הכסא [ספורנו].
מבחינה גיאוגרפית, הפסוק מורה להציב את הכלים עַל צֶלַע, כלומר בצד [שטיינזלץ], כאשר המילה מנוקדת בסגול תחת האות צד"י [מנחת שי]. המנורה ממוקמת תֵּימָנָה, דרומה, ואילו השולחן צָפוֹן [שטיינזלץ, ביאור יש"ר]. עבור אדם הנכנס למשכן, המנורה ניצבת לשמאלו והשולחן לימינו [קאסוטו]. שני הכלים מוקמו בחציו הפנימי של היכל הקודש, במרחק של עשר אמות מפתח המשכן [רש"י, ריב"א, רש"ר הירש, ביאור יש"ר].
המילה וְשַׂמְתָּ מלמדת על הצבה מדויקת וזהירה [העמק דבר]. הפרשנים מסבירים כי השולחן והמנורה הורחקו מקירות המשכן מרחק שווה של שתי אמות ומחצה. הרחקה זו נועדה למנוע מעשן המנורה להשחיר את הקירות, ובמקביל אפשרה מעבר נוח לשני כוהנים לצעוד זה לצד זה כדי לסדר את לחם הפנים על השולחן [העמק דבר, תורה תמימה, רש"י].
התורה מדגישה כי יש להציב את המנורה נֹכַח הַשֻּׁלְחָן, כלומר בדיוק מולו, כדי שאור נרות המנורה יאיר לעברו [חזקוני, שטיינזלץ]. דרישה זו מעוררת קושי מרחבי, שכן מזבח הזהב היה אמור לעמוד באמצע החדר, והוא עלול היה לחסום את קו הראייה בין הכלים. כדי לפתור זאת, מסבירים הפרשנים שמזבח הזהב לא עמד בדיוק באמצע, אלא היה משוך מעט מזרחה לכיוון הפתח, וכך התאפשר לשולחן ולמנורה לראות זה את זה ללא חסימה [רש"י, תורה תמימה, משכיל לדוד, חזקוני, מלבי"ם].
מבחינה רעיונית, הפרשנים עומדים על המבנה התחבירי החריג של הפסוק [ברכת אשר על התורה]. הפסוק פותח בציווי להניח את השולחן, עובר למיקום המנורה בדרום, ורק בסופו חוזר ומציין שיש למקם את השולחן בצפון. סדר זה נועד ללמד מסר כפול: השולחן מסמל את השפע החומרי, הפרנסה והעושר המיוחסים לצפון, בעוד המנורה מסמלת את אורה של תורה והתעוררות רוחנית המיוחסים לדרום, משם מגיעה הארת השמש [ספורנו, העמק דבר, מלבי"ם, חזקוני, שפתי כהן].
הקדמת השולחן למנורה בפסוק באה ללמד שפרנסה חומרית חייבת להקדים את לימוד התורה, בבחינת "אם אין קמח אין תורה" [העמק דבר, שפתי כהן]. עם זאת, מיקומה של המנורה נקבע לפני מיקום השולחן, כדי להדגיש שקביעות התורה היא העיקר [שפתי כהן]. העמידה של הכלים זה מול זה מסמלת את השותפות הרצויה: בעלי הפרנסה והשפע החומרי משפיעים ותומכים בעמלי התורה, ובזכות חיבור זה זוכים כולם לעושר, לכבוד ולהארה רוחנית [העמק דבר].