כדי להבטיח את יציבותם של קרשי המשכן הכבדים, למנוע את התמוטטותם ולאפשר הרכבה ופירוק נוחים בתנאי המדבר, נדרש תכנון אדריכלי מדויק. מסיבה זו מפרט הכתוב את מנגנון החיבור של בסיס הקרשים אל האדנים שעליהם עמדו.
בבסיסו של כל קרש בלטו שְׁתֵּי יָדוֹת, שהן מעין יתדות או צירים. ידות אלו הוכנסו לתוך חלל אדני הכסף ששימשו כתושבות, במטרה לשמור על העץ שלא ירקיב במגע עם הקרקע ולחזק את המבנה [רלב"ג, קאסוטו]. הסיבה שנעשו שתי ידות לכל קרש ולא אחת, היא כדי למנוע מהקרש להסתובב על צירו כדלת, וכך להבטיח שיעמוד במקומו ביציבות מוחלטת [קאסוטו].
הפרשנים דנים בהרחבה באופן חיתוך הידות מתוך גוף העץ. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהקרש היה חרוץ בחלקו התחתון האמצעי, כך שנותרו שתי בליטות בשני צדדיו [רשב"ם, ביאור יש"ר]. בנוסף, הידות עצמן היו חרוצות ומשופות מצידיהן, כדי להבטיח שגוף הקרש הרחב יכסה את שפת האדן במלואה. תכנון זה נועד למנוע מצב שבו עובי האדנים ייצור חציצה, וכך התאפשר לקרשים להיות מוצמדים זה לזה ללא כל רווח ביניהם [רש"י, חזקוני, שפתי חכמים]. בעוד שחלק מהמפרשים מחשבים במדויק את מידות החיתוך לחצאים ורבעים של אמה [רש"י, הדר זקנים, מלבי"ם], יש הטוענים כי התורה לא קבעה מידות מוחלטות לחריצים אלו, והם נעשו בפועל בהתאם לעובי שפת האדנים [רמב"ן].
לגבי הביטוי מְשֻׁלָּבֹת אִשָּׁה אֶל אֲחֹתָהּ, קיימות שתי גישות פרשניות עיקריות:
הגישה הראשונה מפרשת את המילה מְשֻׁלָּבֹת מלשון שליבות של סולם. לפי פירוש זה, שתי הידות היורדות אל האדנים היו מקבילות, מופרדות ומשופות בקצותיהן כדי להיכנס בקלות לאדנים החלולים. המילים אִשָּׁה אֶל אֲחֹתָהּ מתפרשות בכך שהידות היו מכוונות, חרוצות במדויק ומקבילות זו לזו, כדי שהקרש יעמוד ישר ולא יטה בשיפוע כלפי פנים או חוץ [רש"י, רשב"ם, רלב"ג, ביאור יש"ר, קאסוטו].
הגישה השנייה מבינה את המילים באופן שונה, ורואה בהן תיאור של חיבור אופקי בין הקרשים עצמם, ולא רק חיבור אנכי אל האדנים. לפי גישה זו, משמעות הביטוי היא חיבור של זכר ונקבה. מכל קרש בלטו פינים של עץ ("שליבות" או "סנין") שנכנסו לתוך נקבים תואמים בקרש הסמוך לו, וכך ננעלו הקרשים זה בזה ליצירת קיר אחיד, רציף ויציב [רמב"ן, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].
המילים לַקֶּרֶשׁ הָאֶחָד מלמדות שהקרש הראשון שניסרו נועד לשמש כאב טיפוס אדריכלי. על פיו ועל פי מידותיו המדויקות נוצרו כל שאר הקרשים באותה מתכונת בדיוק, כפי שמסכם הפסוק: כֵּן תַּעֲשֶׂה לְכֹל קַרְשֵׁי הַמִּשְׁכָּן [העמק דבר].