יצא לכם פעם לבנות קיר מקוביות עץ ולחשוב איך לגרום לו לעמוד יציב בלי ליפול? כשבנו את המשכן במדבר, היו צריכים לחבר קרשי עץ גדולים וכבדים מאוד. כדי שהקרשים לא ייפלו ויהיה קל לפרק ולהרכיב אותם במסעות, לכל קרש היו שְׁתֵּי יָדוֹת בתחתית שלו. ידות הן כמו שתי בליטות או יתדות קטנות של עץ. הבליטות האלה נכנסו לתוך בסיסים מיוחדים מכסף, וכך העץ לא נגע באדמה ולא נרקב. למה עשו בדיוק שתי בליטות ולא אחת? כדי שהקרש לא יסתובב על המקום שלו כמו דלת, אלא יעמוד יציב וחזק.
הבליטות היו חתוכות בצורה כל כך חכמה, שהקרשים יכלו לעמוד ממש צמודים זה לזה בלי שום רווח. התורה אומרת שהידות היו מְשֻׁלָּבֹת אִשָּׁה אֶל אֲחֹתָהּ. זה אומר ששתי הבליטות היו ישרות ומקבילות זו לזו, ממש כמו שלבים של סולם, כדי שהקרש יעמוד זקוף ולא ייטה הצידה. כדי שכל המשכן יהיה מושלם, הקרש הראשון שהכינו, שנקרא לַקֶּרֶשׁ הָאֶחָד, היה הדוגמה המדויקת. לפיו יצרו את כל שאר הקרשים, ולכן נאמר כֵּן תַּעֲשֶׂה לְכֹל קַרְשֵׁי הַמִּשְׁכָּן, כי כולם נבנו בדיוק באותה צורה חכמה.