יצא לכם פעם לנסות לחבר שני בדים ענקיים יחד כדי לבנות אוהל גדול? במשכן היו צריכים לחבר שתי קבוצות גדולות של יריעות שעשויות משערות של עזים. כדי לעשות את זה, תפרו חמישים לֻלָאֹת על הקצה של כל יריעה. התורה לא מספרת לנו מאיזה חומר היו עשויות הלולאות האלו, ולכן אנחנו מבינים שהן היו עשויות בדיוק מאותו חומר של היריעות עצמן, כלומר מחוטי עזים. מעניין לדעת שהחיבור הזה לא היה ממוקם בדיוק מעל החיבור של היריעות הפנימיות יותר של המשכן, אלא היה מוזז קצת הצידה.
כשמתארים את היריעה הראשונה, קוראים לקצה שלה הַקִּיצֹנָה. המילה הזו לא מתארת רק את הקצה הרגיל של הבד, אלא רומזת לנו שהיריעה הזו נמצאת ממש מעל קודש הקודשים, שהוא המקום הכי קדוש במשכן. לעומת זאת, כשמדברים על היריעה השנייה, כתוב רק שהלולאות נמצאות עַל שְׂפַת הַיְרִיעָה הַחֹבֶרֶת הַשֵּׁנִית. המילה "הקיצונה" חסרה כאן, פשוט כי היריעה השנייה ממשיכה הלאה למקום שרמת הקדושה שלו קצת פחות גבוהה.