שמות, פרק כ״ו, פסוק ט׳

יצא לכם פעם לבנות אוהל גדול ולנסות לכסות אותו היטב כדי שיהיה מוגן מכל הכיוונים? במשכן היו יריעות פנימיות יפהפיות ומפוארות, וכדי להגן עליהן מפני מזג האוויר פרשו מעליהן אוהל שעשוי משער של עיזים. ה׳ מסביר למשה איך לחבר את היריעות החיצוניות האלו זו לזו. קודם כל הוא מצווה: וְחִבַּרְתָּ אֶת חֲמֵשׁ הַיְרִיעֹת לְבָד וְאֶת שֵׁשׁ הַיְרִיעֹת לְבָד. כלומר, צריך לתפור את היריעות כך שייווצרו שתי קבוצות נפרדות של כיסויים, קבוצה אחת של חמש יריעות וקבוצה שנייה של שש. את הקבוצה הגדולה יותר הניחו בחלק הקדמי של המשכן. בגלל שבקבוצה הזו הייתה יריעה אחת נוספת, ה׳ אמר: וְכָפַלְתָּ אֶת הַיְרִיעָה הַשִּׁשִּׁית אֶל מוּל פְּנֵי הָאֹהֶל. המשמעות היא שאת היריעה השישית והעודפת הזו קיפלו, כך שחצי ממנה היה תלוי ונופל כלפי מטה בדיוק בפתח של האוהל. החלק התלוי הזה יצר מראה מיוחד מאוד, ממש כמו כלה עדינה וצנועה שהפנים שלה מכוסות בצעיף. היריעות החיצוניות והפשוטות האלו נועדו לכסות ולהסתיר את פנים האוהל, והן מזכירות לנו את החשיבות של לבוש ושל צניעות.