כשאתם מקבלים מתנה חדשה ויקרה, איך אתם שומרים עליה כדי שלא תתלכלך או תיהרס? במשכן היו יריעות פנימיות יפות ומהודרות מאוד, ומעליהן פרסו כאוהל יריעות פשוטות יותר העשויות משיער של עיזים. יריעות העיזים האלו היו ארוכות יותר מהיריעות הפנימיות בשתי אמות. התורה מסבירה לנו מה עשו עם השארית הזאת וכותבת וְהָאַמָּה מִזֶּה וְהָאַמָּה מִזֶּה בָּעֹדֵף. כלומר, חילקו את השארית שווה בשווה כך שאמה אחת גלשה לצד צפון, ואמה שנייה לצד דרום. הבד הנוסף הזה יִהְיֶה סָרוּחַ עַל־צִדֵּי הַמִּשְׁכָּן, שזה אומר שהוא יהיה מונח ופרוס כלפי מטה ויכסה את קרשי העץ של המשכן ממש עד לקרקע.
למה בעצם צריך שהכיסוי יהיה ארוך יותר? מבחינה מעשית, כיסוי שהוא בדיוק באותו הגודל של החפץ לא מצליח לכסות אותו מספיק טוב, ולכן תמיד צריך שיהיה קצת עודף. בסוף מופיעה המילה לְכַסֹּתוֹ. לכאורה זה מובן מאליו שהיריעות נועדו לכיסוי, אז למה לכתוב זאת? כדי ללמד אותנו דרך ארץ. התורה מראה לנו שצריך לשמור על דברים יפים. יריעות העיזים הגסות תפקדו כמו עטיפה חזקה שנועדה להגן על היריעות הפנימיות והיפות.