שמות, פרק כ״ו, פסוק י״ג

יריעות העיזים שחיפו על המשכן היו ארוכות בשתי אמות מהיריעות הפנימיות, ולכן וְהָאַמָּה מִזֶּה וְהָאַמָּה מִזֶּה בָּעֹדֵף, כלומר היתרה חולקה באופן שווה לצפון ולדרום. עודף זה יִהְיֶה סָרוּחַ עַל־צִדֵּי הַמִּשְׁכָּן, כלומר יהיה מונח ופרוס כלפי מטה על גבי קרשי העץ, כדי לכסות היטב את האמה התחתונה שלהם עד לקרקע. המילה לְכַסֹּתוֹ מלמדת שהיריעות הגסות נועדו להגן על היריעות הפנימיות והמהודרות, מתוך דרך ארץ של שמירה על דברים יפים. הגנה קפדנית זו מעוררת תמיהה, שהרי יופיין של היריעות הפנימיות היה ממילא נסתר לחלוטין מעין הרואים כאשר המשכן עמד בנוי.