שמות, פרק כ״ו, פסוק ט״ו

בניית השלד התומך ביריעות האוהל נעשית על ידי קורות עבות, והן הַקְּרָשִׁים לַמִּשְׁכָּן המגדירים את המרחב המקודש. קורות אלו הוכנו ויועדו לכך מראש, והן עשויות מתוך עֲצֵי שִׁטִּים המצויים במדבר, בחירה השומרת על אילנות המאכל ונושאת משמעות רוחנית של כפרה על חטאים. הקרשים מוצבים כשהם עֹמְדִים בצורה זקופה ואנכית, ולא מונחים בשכיבה זה על זה. העמדתם נעשית כדרך גדילתם הטבעית מן השורש כלפי מעלה, ומבטאת יציבות וקיום נצחי של התבנית הרוחנית גם לאחר חורבן המקדש.