שמות, פרק כ״ו, פסוק ו׳

לשם הקמת אוהל מועד, וְעָשִׂיתָ חֲמִשִּׁים קַרְסֵי זָהָב, שהם ווים כפופים בעלי שני ראשים שנועדו לאחוז בלולאות בחוזקה. באמצעותם וְחִבַּרְתָּ אֶת הַיְרִיעֹת אִשָּׁה אֶל אֲחֹתָהּ בַּקְּרָסִים, כאשר ראש אחד של הקרס נכנס ללולאה ביריעה אחת וראשו השני ללולאה המקבילה. פעולה זו יוצרת יריעה עצומה הנפרסת על גג המשכן ומשתלשלת על קרשיו. כתוצאה מכך וְהָיָה הַמִּשְׁכָּן אֶחָד, כלומר רצף היריעות מתאחד לאוהל שלם המכסה את המבנה כולו. שילוב זה של חלקים שונים למערכת הרמונית אחת הפועלת יחד לעשות את רצון ה', משקף את אחדותו בעולם.