שמות, פרק כ״ו, פסוק ט׳

מעל ליריעות המשכן הפנימיות נפרש אוהל עשוי שער עיזים שנועד להגן עליהן, ומשה צווה לתפור את כיסוייו לשתי קבוצות נפרדות: וְחִבַּרְתָּ אֶת חֲמֵשׁ הַיְרִיעֹת לְבָד וְאֶת שֵׁשׁ הַיְרִיעֹת לְבָד. חלוקה זו רומזת למדרגות רוחניות שונות ולאחדות התורה שבכתב עם התורה שבעל פה. הקבוצה הגדולה יותר הונחה בחזית המשכן, ושם הונחה משה וְכָפַלְתָּ אֶת הַיְרִיעָה הַשִּׁשִּׁית אֶל מוּל פְּנֵי הָאֹהֶל, כלומר חציה של היריעה העודפת השתלשל מטה על פתח האוהל כצעיף של כלה. הסתרה זו מופיעה דווקא ביריעות החיצוניות, שכן הן מסמלות את המציאות האנושית שלאחר חטא עץ הדעת שבה התעורר לראשונה הצורך בכיסוי ובצניעות.