שמות, פרק כ״ו, פסוק י״ב

תארו לעצמכם נסיכה אמיתית צועדת במלוא ההדר, כששולי השמלה המלכותית שלה ארוכים ונגררים אחריה על הרצפה. ידעתם שגם המשכן נראה קצת ככה? המשכן תוכנן בקפידה כדי להיות לא רק מוגן, אלא גם יפה ומהודר מאוד, לכבוד השכינה של ה'. מעל המשכן נפרסו כיסויים גדולים שנקראו בִּירִיעֹת הָאֹהֶל, ששימשו כמו גג. הכיסויים האלה היו ארוכים מאוד, ואחרי שכיסו את כל מה שצריך, נשארה שארית של בד ארוך שנגרר למטה. לשארית הזו קוראים וְסֶרַח הָעֹדֵף. הבד העודף הזה, שהוא בעצם חֲצִי הַיְרִיעָה הָעֹדֶפֶת, לא נחתך ולא נזרק. התורה מצווה שהשארית תִּסְרַח עַל אֲחֹרֵי הַמִּשְׁכָּן, כלומר שהבד ירד ויכסה את הבסיסים של המשכן בחלק האחורי שלו, בצד מערב, ואפילו ייגרר קצת על האדמה. הצד המערבי נבחר בכוונה, כי שם נמצא קודש הקודשים, והבד הנגרר הוסיף למשכן מראה מלכותי ומכובד, ממש כמו שמלה של בת מלכים.